מה העונש הכי "קיצוני" שההורים שלכם נתנו לכם?

לקחו לי תפלפון

נעלו אותי בחדר למשך יום.

ניתקו לי את הסוני מהחשמל

לא קנו לי במבה נוגט

ברמת העיקרון העיפו אותי מהבית.

תאמת שלא מענישים אותי ככ אבל פעם אחרונה שנתנו לי עונש זה פשוט לקחת לי לפלאפון לשעה כזה לא משהו קיצוני במיוחד

לקחו לי את הפלאפון לתמיד... סוג של. ואסור היה אלי לצאת למקומות הכי קרובים לבית. אפלו לא לבלוק חוץ מהביצ ספר בליווי. בלע מחשב. בלי לתקשר עם אף אחד בלי שהם ידעו.

ריתוק, בלי טלפון, בלי לצאת. למשך שבוע.
עשיתי בעיות, הרבה בעיות. אני עצמי חושבת שהיה מגיע לי יותר מזה d:

לא קנו לי מתנת יומולדת וביטלו את הטיול לחו"ל
אכזרי: (
הכל בגלל שלא עניתי להם לטלפון

לא לצאת לטיול שנתי..

לא הענישו אותי..

לא מענישים אותי ככ, פשוט לא אכפת להם ממש ממני אז הם אפילו לא רואים את הדברים הלא בסדר שאני עושה ולא מענישים אותי...

הם לא נותנים לי עונשים.

ניתקו לי את הקו בפלאפון, זה היה בדיוק שעה.

בגלל שהציונים שלי לא היו טובים ולא התייחסתי ללימודים אבא שלי ביטל לי את הלימודים לשבוע ולקח אותי לעבוד בתור זבלן ומנקה רחוב כדי שאני אראה איזה קשה העבודה ושזה מה היקרה חי אם אני לא אלמד

כשהייתי קטנה היו מכים אותי עם חגורות/כבל של מטען עד שהיו נשארים סימנים. (למי שדואג הכל בסדר עכשיו. אני בטוחה לגמרי ואף אחד לא נוגע בי)

ופעם כשהייתי קטנה ופחדתי מהחושך הרעשתי והפרעתי לאמא שלי לישון היא נעלה אותי מחוץ לבית בלילה לחצי שעה בערך.

בלי אינטרנט שבוע.. לי באופן אישי זה הרגיש כמו שנה

לא יודעת הם תמיד שוכחים מהעונשים שהם נותנים לי או שאני לא מקשיבה להם אבל זה בטח היה משהו עם הטלפון

שואל השאלה:
אותי הם השאירו כל החופש הגדול בבית..
אכזרי+

ניתקו לי את כבל האינטרנט רק כי לא עשיתי שיעורים
כיבו לי את האינטרנט עד שאני יסדר תחדר

חודשיים לא לצאת החוצה /:
כי הברזתי מהבית ספר יומיים

יומיים בלי פלאפון

למה המינוס? -_-

נתנו לי רק 50 שקל דמי כיס לשבוע במקום 100

שואל השאלה:
אנונימי איזה מסכן

לקחו לי את המחשב והטלפון לשבוע

אין לי ממש בעיה עם זה אבל וואצפ מייל יש דברים חשובים וגם בלי מוזיקה..

הוציאו לי את הטלוויזיה למשך חודשיים.

כשהייתי קטנה יותר הייתה לי חברה טובה ממש והיינו עושות המון רעש ובלגן ביחד.
אמרו לי שאסוא לי להפגש איתה אחר הצהריים. מזל שתוך שבוע הם שכחו מזה.

העיפו אותי מהבית ואחרי שבוע נזכרו בי והתחילו לחפש אותי לצערי עדיף שהיו שוכחים

רק לי לא נותנים דמי כיס?0_0

שואל השאלה:
מהה העיפו אותך מהבית ושכחו ממך?!

שואל השאלה:
אנונימית גם לי לא נותנים חח

לא לנסוע לים כשממש ממש רציתי.
לא מענישים אותי, ולא צועקים עלי, פשוט מתאכזבים ממני וזה הרבה יותר כואב ושובר מכל כעס ועונש

אי אי כמה מינוסים סליחה באמת שההורים שלי לא מאמינים בעונשים

לא היו מענישים אותי, אם הייתי עושה משהו לא טוב היו מדברים איתי על זה פשוט.
השיטה הכי טובה, נקראת חיזוק חיובי.

העיפה אותי מהבית ביחד עם הכלבה שלי.

כן.. מה לעשות אחלה הורים.. חבל שנזכרו

אמא שלי החרימה לי את הפייסבוק ואת הפלאפון ואת המחשב, ולא הסכימה שאני אצא מהבית, אבל זה היה בגלל שהתאסלמתי, ואני עד עכשיו מתחרט על זה שהלכתי למסגד והתאסלמתי, את החשבון פייסבוק היא ניסתה למחוק לי לגמרי, אבל היא לא הצליחה, ולקחתי לעצמי את הפלאפון בחזרה

איימו עלי שאני אעוף מהבית בצעקות (וגם במכות) אני בכיתי, קיללתי וצעקתי תוך כדי המריבה. בסופו של דבר, יצא שאני הייתי בת 13 באמצע גן שעשועים קטן ומסריח שלא קרוב לבית שלי מתנדנדת בנדנדה ומקווה שאף אחד לא יבוא ויאנוס אותי.
בסוף חזרתי הביתה אחריי כמה שעות כי בנדוד שלי ראה אותי במקרה בגשם והכריח אותי לחזור...

אנונימי, למה התאסלמת?

זרקו אותי מהבית.

נתנו לי פעם סטירה
לקחו לי את הפלאפון לכמה ימים
מה מינוס? אני אומרת איזה עונש נתנו לי מה קשור מינוס

כי הערצתי את זאין, לכן התאסלמתי, הייתי דפוק, אני עדיין מעריץ את זאין אבל ממש לא ברמה של לשנות דת, הערצתי אותו ברמה מטורפת, כאילו הדמות שלו טמועה בתוכי

עוד מישהו יודע על ההתאסלמות שלך? אתה שינית את הדת שלך במשרד הפנים? כי אם לא ככה אתה עדיין יכול לחזור בך, כמובן רק אם אתה רוצה..

מצחיק שהדברים הבאמת רעים שהם עשו בכלל לא היו בכוונה של אונש
לנעול אותי במכונית
כמעט לאשפז אותי כי בכיתי
להוציא אותי מהבית בכח כדי שלא אשב בחדר (לא שהיה לי לאן ללכת)
לשבת בחדר ולבהות בי תוך כדי שאני בוכה ומבקשת שיצאו

והאונש הכי כבד זה פפשוט לנעול אותי בחדר לכמה שעות
שזה כנראה הגיעה לי

לא שיניתי כלום במשרד הפנים, כי יום אחרי שעשיתי את זה כבר התחרטתי, אני ממש לא מגדיר את עצמי כמוסלמי עכשיו, אני יהודי אתאיסט ואני ממש לא חי לפי האסלאם, ואין לי בשכבה אנשים שיודעים על זה, אבל יש לי מחוץ לבית ספר2 חברים שיודעים על זה וגם דודה שיודעת על זה, אני זוכר שאמרתי לחברה של אמא שלי שאני בעונש באותו זמן ושאני לא אוכל לבוא למה שהיא תכננה, והיא שאלה למה ולא הייתי מוכן להגיד, והיא הייתה ממש סקרנית, התחילה לשאול אותי אם הרבצתי למישהו, והיא בכלל לא הייתה בכיוון של לנחש נכון

לקחו לי את הטלפון
עשו סוג של חרם
בלי טלוויזיה
בלי סטודיו
יום למחרת הכל נגמר

אבא -
-לנעול אותי ואת אחותי מחוץ לבית ומחוץ לבניין (יש סיסמה) במקום שלא באמת הכרנו למשך שעתיים בערך.
-מכות
- לא נתן לי להתקשר לאמא שלי ולדבר איתה לפעמים בערב כשהיינו אצלו
-לא נתן לי לצאת מהחדר

אמא-
-לא להיפגש עם חברות שבוע, ולהיות בלי טלוויזיה גם לשבוע.
זה לא באמת קיצוני אבל זה היה העונש הכי "קיצוני" שקיבלתי ממנה, וגם אז זה הגיע לי.

לא מענישים אותי כל כך.. מאוד אכפת להורים שלי מכל דבר שקורה לי ושאני עושה אבל הם לא קיצונים הם פשוט מדברים איתי ואני מכבדת אותם ואת הבקשות שלהם... העונש הכי קריטי שהיה לי עד עכשיו זה היה בגיל 8 זה לשבת כמה דק בחדר להרגע ולחשוב מה עשיתי..

או שמו אותי בחדר ל5 דקות בגיל 4 טו לא נתנו לי לראות טלוויזיה במשך יום

לקחו לי את הבוריטו בגלל שחציתי האדום

העמידו אותי בפינה.

הייתי בת 5 וחוררתי את הספה עם מברג
אבא שלי אמר לי לעמוד בפינה שעה, זה היה כואב אני זוכרת שהוא צעק עלי בכל פעם שישבתי על המיטה והייתי צריכה לחזור לעמוד בפינה

התקשרו אל חברים שלי ואמרו להם שיוציאו אותי מבית

ההורים שלי היו מוציאים אותי ואת אח שלי (אבל *בעיקר* אותי) מהבית, כמה פעמים בשבוע, זה קרה ככ הרבה שאני לא ממש זוכרת את הסיבות (סיבות שטותיות) עד גיל 12 בערך, שניסיתי לקפוץ מהמרפסת ועירבו עוסית (עובדת סוציאלית) וסיפרתי לה שהם הוציאו אותי מחוץ לבית והרביצו לי מדי פעם, ואז אמא שלי אמרה לי לא להגיד את זה כי יקחו אותי ממנה וכו... ואז זה הפסיק.

אני זוכרת סיבה אחת שזה קרה - הייתי ילדה מאוד יצירתית ואהבתי ליצור, אהבתי להמיס שעווה ולעשות מזה צורות, אז יום אחד היה נר ממש גדול (בדיעבד לא ידעתי שזה נר נשמה של סבתא שלי) והייתה שם כמות שעווה שנמסה, אז שפכתי אותה לצלחת ופיסלתי מזה לב ורציתי להביא לאמא שלי, כנראה שבתהליך כיביתי את הנר בטעות, אז היא צרחה עלי והוציאה אותי מהבית לכמה שעות. ואד הכניסה אותי וצרחה עלי שוב. ואז אבא שלי הגיע וצעק עליה שהיא חולת נפש. כע יום טיפוסי.

אנחנו משפחה דיי בעייתית

ובכן.. מכות רצח עד כדי יד שבורה ורגל כואבת בטירוף עד כדי צליעה

נראלי זה היה שהייתי בת 11 (היום אני בת 16), שנעלו אותי בחדר לשעה וחצי.
הורים שלי לא כל כך היו מענישים אותי והיום הם בכלל לא. (גדלתי והתבגרתי כמובן אין על מה להעניש)
הם הענישו אותי כי התחצפתי אליהם ( נראלי) זה היה לפני כל כך הרבה זמן שאני בקושי זוכרת חח

אימא לקחה לי את הטלפון לשנתיים שלמות רק בגלל שקיבלתי ציון לא טוב באיזה מבחן

היא גם יום אחד דרכה עלי והרביצה ושברה לי את האייפד אני כבר לא זוכרת למה כי זה קרה הרבה פעמים
יש עוד דברים אבל להיזכר בהכל יעשה לי לא טוב

אמא שלי העיפה אותי מהבית-_-
זה היה כי לא רציתי לחיות לפי החוקים שלה... אישה מטומטמת

וואי טוב אז שלי ממש עצוב לי היה לקרוא את הסיפורים אם אלה שהורים שלהם זרקו/העיפו מהבית...
טוב אז ככה
במהלך שליש ב' אמא שלי אמרה שאם אני לא אשתפר בלימודים היא תשלח אותי לגדנא (אצלנו גדנא זה 19יום שצריך ללמוד בבית ספר לישון שם שנת צהורים וכו ובסביבות השעה חמש חזרנו הביתה) אני לא אהבתי את זה
ובגלל שהציונים שלי הידרדרו נשלחתי לשם
עברתי שם חרם, הצקות ובעיטות על ידי ילדות
(עכשיו אני בסדר) ואז דיברו איתנו על עבודה
מפה לשם ישמתי את הדבר שנקרא "עבודה"
אז לדעתי למרות כל הגזרה הרעה שעברתי זה השתלם
אני עובדת כביביסטרית לבת ובן ומרוויחה ביחד לשעה 50

הרביצו לי עם מטאטא..

בגלל שאמרתי בן זונה אז נתנו לי עונשלא ללכת לבית ספר שבוע (;
ועוד בכיתי וזה היה קטע

אני לא בטוח אם שכחו או שלא היה להם לב לעשות לי את זה כול העונשים שלי היו ימים בלי מחשב ויום אחכ הייתי יושב על המחשב והכול היה טוב

מכות