2 תשובות
הפעולה הראשונה שלך אחרי שווידאת שזה באמת מה שאת רוצה, זה לספר לקרובים לך.
אני לא אשקר לך- זה הולך להיות קשה ואולי קשה ביותר לספר להורים/לחברים/לקרובי משפחה אבל זה שווה את זה. תוכלי לחזור בתשובה רק כשאת שלמה עם עצמך ויודעת שאת לא עושה את זה מאחורי גב של אף אחד. אחרת זה ישפיע עליך לרעה, את תרגישי מועקה וחרטה על זה שלא סיפרתי לאף אחד. השלב השני הוא למצוא תמיכה אצל כאלו שכן עברו את זה. את צריכה להבין שאת לא לבד. לכל דבר יש את הגבולות שלו.
זה שאת חוזרת בשאלה לא אומר שאת צריכה להפסיק להאמין. את יכולה עדיין לקיים דברים מסויימים, אלו היו החיים שלך במשך שבע עשרה שנים ואף אחד לא מצפה שביום אחד פשוט תתנתקי מהכל. בתור שלב שלישי ואחרון תביני שאת לא צריכה להציב לעצמך גבולות: מה שראוי שחילוני יעשה ומה שלא ראוי שהוא יעשה, תעשי הכל כעוות נפשך.
שואל השאלה:
לא בדיוק, אבל אני כבר לא דתיה רגילה
אנונימית