דברים שאנשים עם חרדה חברתית יבינו?

ההרגשה הזו,
כשאתה פשוט עומד מול הדלת בזמן שמתקיים שיעור, וכל כך כל כך מפחד להיכנס.
מהמחשבה על המבטים, מה שיחשבו עליך תוך כדי.
וכששאר התלמידים ששואלים למה אתה בחוץ, לא קולטים שהאמרה "תשים זין" לא פאקינג עוזרת.
אבל זה בגלל שהם לא מבינים..

כשאתה תמיד מכיר אנשים חדשים,
אתה תמיד חושב שאתה חופר ומציק,
אתה מפחד לדבר מהפחד שיחשבו עליך דברים, שאתה כן מציק אז עדיף לך פשוט פחות לדבר כדי לא לעשות מעצמך אידיוט.
אתה תמיד דואג לציין שאתה מקווה שאתה לא מציק והם לא מבינים על מה לעזאזל אתה מדבר.. אתה תמיד הכי נחמד ומנסנ שכולם יאהבו אותך.
או זה, או שאתה בכלל לע מצליח לדבר.

מי שכתב את התגובה הראשונה, אוקי אחרי שכתבת את זה אני כמעט בטוחה שיש לי חרדה חברתיתצ בעיקרון ההרגשה היא לדוגמא יש המון אנשים אתה תנסה ללכת לכיון שאין בו אנשים כי שלא ידברו או יסתכלו עליך לא יפנו אלייך, שאנשים לא יתקרבו אלייך, אתה לא מרגיש בטוח ליד אנשים חדשים

אני ממין זכר (:
ואני תמיד פה אם תרצי לדבר על זה,
אני מתמודד עם זה דיי טוב לדעתי ואני תמיד אשמח לעזור

המשפטים האלה שדופקים לך "את לא אוהבת לדבר הרבה, אה?"
או
"חתול בלע לך את הלשון?"
או המורה בכיתה "לא שמתי לב בכלל שאת כאן!"

הרגע המפחיד הזה שצריך להתקשר למישהו שאתה לא מכיר
תכנון מדויק של המילים שתגיד במדויק, הפחד שרק הולך וגדל ככל שהצפצופים של הטלפון מתקדמים.
כשהמורה אומרת בכיתה שצריך לעשות פרזנטציה, והדבר היחיד שאפשר לחשוב עליו הוא כוסעמק ערס איך מתחמקים מזה
כשאת רוצה להיכנס לחנות נעליים אבל היא כזו קטנה וצפופה והמוכר/ת לוחצים עליך ומסתכלים עליך מודד ואתה פשוט מת לעוף משם
כשאתה רוצה ללכת ולקנות אוכל מדוכן האוכל הקרוב ואתה פשוט מחכה 10 מטר מאחור עם הכסף ביד ומחליט להישאר רעב
כשהמורה שואלת שאלה ואתה יודע את התשובה אבל לא יכול להגיד אותה
כשהקראש מתקרב ואומר משהו ואתה מרגיש כאילו אתה הולך לקבל התקף חרדה משתק, הלב פועם כל כך חזק שהוא מאיים לפרוץ לך מתוך החזה, וכל מה שיוצא לך מהפה זה מלמול לא ברור ואת מסמיקה כמן פלפל חריף