מה אם הדרך היחידה לא להרגיש רע, היא להפסיק להרגיש בכלל, לעד?

זאת לא הדרך היחידה, יש מלא דרכים לא להרגיש רע.

אם בזה את מתכוונת להתאבדות, אז זו ממש לא הדרך. תראי, התאבדות היא פתרון סופי לבעיה זמנית. תסתכלי על החיים שלך מהצד היותר יפה שלהם - יש לך משפחה, אולי לא הרבה חברים אולי כן אבל עובדה שיש אותם, מה המוות ייתן לך בדיוק? תאמיני לי שהחיים הם פס שחור פס לבן וצריך לדעת להסתדר, הכל יהיה בסדר בסופו של דבר. מאמין בך 3>

היא לא, אמנם אתה לא חש רגשות כלפי אנשים אבל זה לא מונע ממך את תחושת הריקנות שגורמת לך להרגיש רע.
ואז, כשאתה כבר במצב הניטרלי הזה ואתה כן רוצה להרגיש משהו, למצוא משהו שבכלל מעורר בך רגש או עניין וזה פשוט לא קורה, זה הופך את המצב ליותר מתסכל ומייאש ואתה מרגיש אפילו יותר רע וריקני מלפני כן.
ואת זה אני כותבת מנסיון מר שנמשך עד עכשיו

כל כך לא נכון! כשיש פנצר באחד הצמיגים ברכב מתקנים את הפנצר לא זורקים את הרכב אותו דבר לגבי החיים גם אם עכשיו יש בעיה שנראת לך נוראית בעוד תקופה כשהיא תעבור הבעיה תראה לך קטנה, לא מוותרים ככה אם את רוצה לחייך תראי סטנדאפ, החיים כל כך יפים! יש חולי סרטן שמוכנים שנתיים לחיות עם טיפולים בלתי פוסקים רק בשביל השנתיים האלה של החיים אל תוותרי על החיים

אם את מתכוונת להתאבדות/לפגוע בעצמך, אז אל תעשי את זה, זה לגמרי לא שווה!
החיים יפים, תוציאי מהם את הכי טוב שאפשר.
לא להרגיש כלום זה לא פתרון.
יש מלא פתרונות להעביר את הכאב, ואת לא לבד, אם את רוצה, אני פה בשבילך, רק אל תוותרי!

13 סיבות, אה?

וזה לא נכון, אני ממש לא מסכימה עם המשפט הזה. את בעצם אומרת שבגלל שאת מרגישה רע את רוצה להפסיק הכל ולוותר. ולכולם קשה, לחלק פחות ולחלק יותר. אבל צריך לדעת להתמודד עם זה ו*להבין* שהסבל הזה ייגמר. זה לא יימשך לעד, זה זמני.

שואל השאלה:
אבל אם כל הזמן מרגישים רע, והאושר שלך תלוי באחרים אז בשביל מה לחיות? מה הטעם לחיים האלה.. (אני לא אפגע בעצמי לעולם *חשוב לציין) אבל כרגע אני מרגישה שבאלי שהאדמה פשוט תבלע אותי
ואם 80% מחיי אני בבאסה אז מה זה שווה?

האנה בייקר אהבה שלי

הושפעת קשה מ13 סיבות
אבל לשאלה
בטח עובר עליך משהו קשה אבל זה עובר והחיים מתקדמים וממשיכים ותקופות רעות עוברות וקורים דברים טובים כל הזמן ורק צריך לחפש את חצי הכוס המלאה ולהיות עם אנשים ולעשות דברים שעושים לנו טוב בלב..

שמעי יש לך תקופה רעה ותקופות זה דבר שעובר.. תנסי לעשות דברים שאת צריכה לעשות ומשמחים אותך תתחילי לתת משמעות לחיים עם כל מיני דברים קטנים לאט לאט

זאת לא הדרך.. אני מכירה דרך אמיתית שהיא פתרון מעולה.
אם תרצי לשמוע אני פה.. גם בשבילך:)

הדרך היא פשוט להתמודד עם זה ועם מה שעובר עליך

השאלה ששאלת מהוססת מאוד, כאילו שאת מפחדת להגיד במפורש את כוונתך, ואולי אפילו מעט מתביישת בכך שעוברת בך המחשבה על הרצון להתאבד. נשמע שהמחשבות האלו שעוברות בראשך מגיעות בעקבות התמודדות עם כאב נפשי שמרוקן אותך מכוחות, ומותיר אותך עייפה כל כך ומותשת, עד כדי שאת כבר לא בטוחה שקיימים בך הכוחות הדרושים כדי להמשיך ולהתמודד עם הכאב.

זה לא חריג שכשכואב כל כך עוברות מחשבות על מוות ורצון למות, אך הדרך הזאת היא דרך ללא מוצא ולא ניתן לחזור ממנה לאחר המעשה, ולכן חשוב לי להגיד שקיימות עוד דרכים להתמודד עם הכאב שמטיל צל כבד כל כך על עולמך, ואולי אם תשתפי בכאב, ולא תשאירי להתמודד מולו לבד תצליחי למצוא את הכוחות כדי להמשיך ולהתמודד ולאט לאט להילחם באפלה. לכן יקרה, אני רוצה להזמין אותך אלינו, לצ'אט של אתר סה"ר, שפעיל בכל יום מתשע בערב ועד חצות למעט שישי, שם תוכלי לדבר עם מתנדב\ת בצורה אנונימית, והם ישבו איתך במקום החשוך והכואב וינסו להאיר ולו במעט, ולעזור כמה שניתן בהתמודדות מול הכאב.

מחכים לך,
מתנדב סה"ר.

13 סיבות למה