אני רוצה לחזור בתשובה ולהיות הרבה יותר דתייה, ולכן אני לא יודעת האם להתגייס או לא. מצד אחד אני רוצה להתגייס לתת למדינה שלי שנתיים של תרומה מכל הלב, אבל מהצד השני, הצבא לא יעזור לי מבחינה רוחנית ואולי אפילו יפגע בי במקום שגם ככה קשה להתחזק ממנו. מה לעשות?

לדעתי הכי כדאי לשאול רב ולא נראה לי שגולשי סיטיפס יכולים להכריע

שואל השאלה:
איפה אםשר לשאול רב?

באתר "כיפה" או באתר "ישיבה"

אני לא יכול לדעת איך יהיה לך בשירות, אבל איפה שאני שירתתי די התחשבו בדתיים. גם ברמה של לא לעשות שבתות, או מישהו שיצא לו לקבל ריתוק על חג אז דחו לו את הריתוק. ודי מתחשבים במקרה של צומות וכדומה ומשתדלים להקפיד על חוקים שקשורים לדת.
אם החשש הוא בגלל השירות בסביבה שהיא ברובה חילונית אז זה משהו אחר. שוב, אני אישית לא ראיתי שזה פוגע באנשים מאמינים אבל כמובן אני לא יודע איפה תשרתי ועם מי ואיך יהיה לך.
תחשבי על זה לעומק, את יכולה לעשות גם שירות לאומי.

אל תתייעצי עם רב כי כולם ינסו לשכנע אותך לא להתגייס בגלל דעות קדומות. תתייעצי עם חיילים דתיים בבסיסים עורפיים, הם מכירים טוב את השילוב עם חיילות דתיות ויכולות להעיד על היחס. את יכולה לפנות גם לרבנות הצבאית ולהתעניין.

תעשי שירות לאומי

גם אני טוענת שלהתייעץ עם רב זה בדיוק כמו להחליט לא ללכת לעשות צבא.
מרבית הרבנים ישכנעו אותך לא ללכת לצבא.

שוחחי עם חיילים וחיילות דתיים
ממה שאני יודעת מאוד מכבדים בצבא את נושא הדת
ואדם שיש בו אמונה - לא צריך לחשוש מדברים שיחלישו אותה.
כשיש אמונה - יש אמונה :)

אני אישית חושב שתרומה למדינה זה עניין שאין לגביו פשרות. אם גדלת פה וחיילי הצבא הזה הגנו עליך, מחובתך לתת את התרומה שלך לדורות הבאים.
לדעתי, אם הייתי בנעליים שלך, הייתי נוקט בגישה שאם ההתחזקות שלי מספיק חשובה עבורו, אז הוא יאפשר לי להתגייס, לעבור שירות משמעותי, ולצאת מחוזק ביותר מאשר רק ההיבט הרוחני.
אין סיבה לתת לפחד למנוע ממך להתנסות. התקופה הצבאית היא תקופה שבכל מקרה ברוב המקרים יוצאים ממנה מנוסים ובוגרים יותר, כך שאין לך ממש מה להפסיד.

אני חושב שאת יכולה לעשות בד-בבד
כלומר: להיות בצבא ולמרות זאת להתחזק (בניגוד למה שחושבים)
אני עצמי התחזקתי בצבא כך שאני מדבר מ " קצת" ניסיון
חוץ מזה לדבר עם חבר'ה אחרים שעוברים את אותה התהליך

כל טוב

יש את ארגון "אלומה" שעוסק בין השאר בבנות דתיות לקראת גיוס. חפשי בפייסבוק "אלומה משרתות באמונה"

אין קשר בין הדברים גם אני באה מבית דתי והתגייסתי לא ראיתי בהיותי דתיה או באה מבית דתי מכשול להתגייס לצהל זה חובה בעיניי לכל אזרח במדינת ישראל

לא להתגייס
אין טעם להתגייס למדינה שלא אכפת לה מהאזרחים שלה

קודם כל להתגייס. שרות צבאי/שרות לאומי אבל להתגייס ולתרום את חלקך. הצבא "לא בא טוב" לאף אחד. כולנו היינו מעדיפים לצאת לטייל או ללכת ללימודים בשלב הטבעי שמגיע לאחר התיכון. כולנו היינו מעדיפים לחיות ללא הזכרונות שמקשים עלינו עקב השרות והדברים שעוברים בו מבחינות רבות. חילוני או דתי זה לא משנה, השרות הוא לא דבר קל (אבל יחד עם זאת מבגר, מלמד, ותורם רבות לחיים הבוגרים לאחר מכן), וכולם יכולים למצוא איפה השרות יקשה עליהם. בניגוד לדעה הרווחת אצל רבים כאן בסטיפס, אלוהים עדיין לא נלחם עבורנו באף אחת ממלחמות ישראל, וצה"ל הוא ההגנה היחידה שיש לנו כרגע. גם לגבי שרות לאומי זה אותו דבר - המדינה צריכה את התרומה הזאת בכל כך הרבה מקומות, וישנן כל כך הרבה דרכים לתרום למדינה בצורה שתתאים לך ביותר.
יאקוזה - המדינה זה לא ביבי, או כל ראש ממשלה אחר לצורך העניין. המדינה זה לא 120 ח"כים שמעניין אותם רק התחת שלהם. לא עבורם אנחנו מתגייסים אלא עבורנו, עבור כולנו. ישראל היא מדינה צעירה, לא עשירה, ומכילה ציבורים שונים מרקעים שונים. וזה המשותף לנו, לאלו שאכפת להם גם מאחרים, אלו שמוכנים לתת מעצמם למען כל העם ללא תלות בשלטון הנוכחי. ממשלות מתחלפות, האויבים לא. גם העם לא מתחלף, והרבה אחרי שביבי ייקח את עצמו לארה"ב (כפי שעשה אחרי ההפסד הקודם שלו), אנחנו נישאר כאן במולדת שלנו, ועל המולדת צריך להגן. מעבר לזה השרות הוא תקופה שמאפשרת לנו להכיר אנשים שונים מאיתנו שלא היינו פוגשים בסביבה המוכרת לנו. אין כלי טוב יותר לאחד בין השסעים בעם, ומתוך השרות הצבאי יצאתי עם חברים מכל הקשת הישראלית הנפלאה (טוב נו כמעט, לצערי ערבים וחרדים לא מתגייסים לצבא, לפחות לא בכמויות, אבל דתיים רבים משרתים בצבא, כמו גם דרוזים). לא הייתי נוקף אצבע למען הממשלה הנוכחית באופן אישי, אבל אתן חיי למען העם בלי לחשוב פעמיים. לכן לא הייתי מוותר על השרות הצבאי שלי ועל שרות המילואים לאחר מכן, ואני לא ממליץ לאף ישראלי לנהוג אחרת.