הדבר הכי מרסק שיש. איך ממשיכים מכאן?!

שנה שעברה בתחילת יב עשיתי סוויץ' מטורף בראש. אמרתי יאלה כוסאמק מה שיהיה יהיה מעכשיו אני רק אופטימית והכל טוב ויפה ובלה בלה. התחלתי לאט לאט לצאת מבולימיה, התחברתי לכיתה שלי רצח, הכרתי חברה ממש טובה שבאמת הרגשתי כאילו היא מלאך משמיים, חשבתי שהתחלתי להצליח סוף סוף עם הקראש. ועכשיו בום הכל פאקינג השתבש, הבולימיה חזרה, החברה הכי טובה שלי כבר לא איתי, הילדים מהכיתה או שהםחרא או שסתם ניתקו קשר השאר, עם הקראש התברר שהיה כלום ושום דבר אחד גדול. וואלה זה מרסק. שובר. נשארתי לבד. הגיוס שלי מאוחר ובמקום שכנראה הרוב זקנים. אז למה אני אמורה להמשיך לחייך ולרצות לקום כל בוקר ? איך אני אמורה להמשיך מכאן?!