ילדים עם חרדה חברתית-

את חושבת שלאותו בן אדם זה קל כל מה שרשמת? הוא צריך להתמודד עם זה.

לי אין את זה
וגם אני לא הבנתי את זה
אבל אני מכירה ילדים שיש להם את זה
חרדה חברתית זה אי יכולת לגשת לאנשים, לדבר איתם.. זה כמו מישהו שמתבייש ואין כל כך איך להסביר את זה, זה פשוט חרדה כמו פחד כזה לעשות את הדברים האלה.

אנשים בעלי חרדה חברתית (כמוני) תמיד חווים הרגשת פחד מפעילויות שונות/פחד מהסביבה. אצל כל אחד זה יכול להיות אחרת. אתן לך דוגמה, כשבמקום שאני נמצאת ויש הרבה אנשים. אני תמיד מרגישה לחץ, הזעה, ודפיקות לב, ובראש שלי יש כל כך הרבה מחשבות ופחד שאני לא ימשוך תצומת לב, שלא יסתכלו עלי וישפטו, או שאני לא יעשה/יקרה משהו מביך.
לגשת לאדם ברחוב, לדוג' לשאול מה השעה, זה פחד מתקשור. מפחדת שהוא ישאל משהו ולא אצליח לענות לו/אגמגם מהלחץ. ולא תמיד יש סיבה לכל דבר, יש דברים שאנחנו-אנשים בעלי חרדה חברתית נמנעים ממנו ונרתעים מלעשותו. מחשש שישאלו אותנו משהו/יצחקו עלינו/נמשוך יותר מידי תצומת לב או כל דבר אחר. פחד מלאכול במקום עם הרבה אנשים (לדוג' מסעדות עמוסות), כשאני רוצה להתקשר ולומר משהו למישהי או להסביר לה, אני עושה הרבה חזרות. אנשים שלא חשים את זה, יהיה קשה להם להבין למה כל כך קשה לנו לעשות כל מיני דברים, שלאנשים אחרים זה קל כל כך. ההרגשה שמסתכלים עליך/בוחנים אותך /מרכלים/ צוחקים עליך-או מאיך שאת מתנהלת. זו הרגשה קשה עד מאוד! כדאי שתקראי בויקיפדיה מה זו חרדה חברתית כדי שתביני יותר לעומק.

קל להגיד קשה לעשות

לי יש את זה בעיקר בשיעורים נגיד, או הרצאות. אצלי לפחות, זה מהפחד לטעות ושיצחקו עלי או משהו כזה..
אני לא הייתי ככה תמיד, בעיקר בגלל שהציונים שלי טובים אז כשאנשים רואים שאני טועה אז הם ישר אומרים 'מה איך לא ידעת?!' וכאילו פאק גם לי מותר לטעות -, -
עם חברים שלי אין לי בעיה לדבר, אני רק ככה כשיש קהל גדול..
מקווה שהסברתי את עצמי טוב, כי סה"כ אצל כל אחד זה שונה.

אני חושבת שפעם הייתה לי חרדה חברתית יותר רצינית מעכשיו כי טיפה התפתחתי אבל עדיין במצבים חברתיים מידי בשבילי אני נוטה להבריז מזה או לתכנן כל דבר קטן כמו ליד מי אשב עם מי אדבר מה אגיד מה אעשה ועוד
זה נורא מציק כי ככל שאני חושבת על זה יותר ככה החרדה גדלה
אצלי זה גם מתבטא בכך שאני מפחדת לדבר עם אנשים בגלל הקול שלי ובגלל סגנון הדיבור שלי ואני שותקת הרבה
יש גם הרבה דברים שלמרות שאני רוצה להגיד אני לא יכולה בגלל שלא יבינו את זה.. אם זה בדיחות סוטות שיש לי או לא יודעת מה ואני לא מסוגלת לספר אותן כי מפחדת שאנשים יסתכלו עלי אחרת לגמרי אחרי זה
אז אולי לפעמים אני לא שמה זין על דברים כי יש לי קצת אופי "קשוח" אבל הרוב הגדול באופי הוא מופנם ביישן וחרד

וואי זה באמת נורא קשה אולי נכתוב לכל אלה שמתמודדים בקיר הצודות משהו יפה שזה יחלוף להם מהר מסכנים

וואי ולא לדבר בכלל על זה שהמורה רוצה שמישהו יקרא תשובות או יבוא לפתור משהו על הלוח..
אפילו כשאני יודע את התשובה במאה אחוז, הדופק שלי עולה ל3000 ואני משתדל לא ליצור קשר עין עם המורה כדי שלא יקראו לי. אבל ברור שיש את המורים שעושים דווקא ובוחרים דווקא בך- אלוהים ישמור אתם לא רואים שאני לא יכול? חחח
היה לי מורה אחד שהבין את זה לבד, והצלחתי להתחמק במשך שלוש שנים מלהגיע ללוח ולפתור תרגילים במתמטיקה d:

את מבינה שמי שיש לו את זה כן קשה לו? אני פוחדת מכל דבר, פוחדת לעשות משהו לא נכון, פוחדת לזוז, פוחדת להציק שאני ליד אנשים, כ"כ קשה לי לדבר איתם, ויש הרבה יותר דברים ממה שרשמת. ועוד פעם היה לי הרבה יותר גרוע.

תקשיבי.. הייתי ילג עם חרדה חברתית במשך 5 שנים היום אני לומד פסיכולוגיה ומתעסק בתחום אני מזמין אותך לשאול אןתי על זה ובאמת אסביר לך. (לנאמנים אל תמחקו בגלל שזה הזמנה לשיחה כי כן חשוב שאנשים יבינו)

לי יש חרדה חברתית, וזה מעצבן ששופטים אותי על כל דבר באמת, וזה לא נעים להיות כזה, אבל אלו עם החרדות החברתיות הם חכמים אינטליגנטית וזה מוכח.
וכל המבטים במסדרון- הם סתם מנסים לעשות לכם בכוונה, תראו להם שאתם חזקים.

אני חושבת שאני מתחילה לפתח חרדה חברתית...

זה קשה לגשת סתם ככה לאנשים, ללכת במסדרון, לאכול, לדבר, להסביר למה התכוונת,
לקרוא בכיתה, לקום מהכיסא, לחייך, לצחוק,
לשתות מים, להגיד תודה/בבקשה למישהו,
לרוץ, ללכת סתם,
את כול הדברים האלה שמובנים מאליו
קשה לי לעשות...

חרדה חברתית כמו שיש לי אחרי 8 שנים של חרם ומכות העלבות השפלות וכל דבר אפשרי לא בוטח באף אדם בחיים שלי וכנראה שלא יבטח גם אף פעם..

אין לי חרדה חברתית

אני יותר ביישנית
אבל אני יכולה להסביר את זה (איך זה עובד אצלי לפחות)
זה הפחד שישפטו אותך, יצחקו עליך או שפשוט יחשבו שאת מוזרה

וגם לי אישית יש פחד מאנשים.-.
זה מגיע למצב שאני לא מסוגלת לשאול מוכרת בסופר איפה נמצא משהו מסוים מהפחד שהיא תסתכל עלי מוזר
אני תמיד אומרת"אני שמה ז* על אנשים" ואז ברגע האמת אני משתוקקת כאילו"אני לא רוצה שנחשבו שאני מוזרה"

קורא גם שאני באוטובוס ואז אני מתחילה לחשוב"אני נושמת מהר מידי? הנשיצה שלי רועשת? אני ממצמצת מלא?"

עריכה: גם יש את הקטע שאנשים מתלחששים ואת תמיד חושבת שזה עליך, או שכל הזמן מסתכלים עלעך ברחוב

התשובה השנייה אמרה את זה הכי טוב לי יש חרדה חברתית.. ובאמת שמה שהיא אמרה זה מושלם למה שאני מרגיש

חרדה חברתית זה לא ביישנות זה פחד. הפחד שישפטו אותך, ידחו אותך, הפחד של מה יחשבו עליך, נגיד לי קשה לעשות את כל מה שרשמת כי אני מפחדת ממה שיחשבו עלי, שיחשבו שאני מוזרה או לא יודעת מה..

למי שאין קשה להבין את זה..

בגדול את תמיד מרגישה שאנשים מסתכלים עליך ושופטים אותך לא משנה מה תעשי.
נגיד שהמורה מקריאה שמות אני שעות מריצה לי בראש איך אני אגיד את ה"כאן" הקטן הזה.
וגם שאני אומרת אני עדיין חושבת אחרי זה שאולי אנשים חושבים שאמרתי את זה בצןרה מגוחכת או משהו כזה..