זה באמת יעבור לי? כמה זמן זה יקח לעזאזל? עבר כבר חודש.

אין לי כוחות
נמאס לי לשחזר בראש את מה שעברנו ולהגיד לעצמי
את דפוקה
ולהתעצבן שמה שקרה קרה
ולרצות לחזור לימים שהיינו כביכול תמימים
שהכל היה מתחת לשולחן
שנהנו מהרגע מה שנקרא
למרות שזה לא חכם
למרות שאין התאמה
ולמרות שזה סותר אלף ואחת דברים
הבועה וההתעלמות מהשכל היו באיזשהו מצב כיף
אבל כמובן שהכל התפוצץ
הדברים עלו מעל השולחן
הבועה הלכה לה
והיינו חייבים לדבר ברצינות... מהשכל
והשכל אמר מה שאמרנו
ומה שהחלטנו לעשות
ועכשיו.... אנחנו צריכים לאכול אותה מתופעות הלוואי
לצלם תמונה ולא לשלוח
לחוות משהו כיף ולא לספר
לא לשאול לשלום
להעסיק את עצמנו בחברה רק בשביל לא להזכר אחד בשני
להיות עצובים מבפנים בתקווה שזה יעבור
כי הכל עובר בחיים נכון?
ו"הפרידה" קטנה יחסית למה שאנשים עברו בחיים
השאלה היא עד מתי הם נסחבו עם זה
בטח זה עבר להם כשהכירו מישהו חדש
שלו הם סיפרו הכל
ואיתו הם חוו דברים חדשים
ואז בלב
הם היו מרוצים ומסופקים מעצמם
ושמחים שהכל קרה איך שקרה
למרות שהיה קשה
אני צריכה להאמין שזה טוב
למרות שזה קשה