איך אתם מתארים את החיים שלכם? שלי: חרא ושאני שונאת את עצמי

חרא, אני שונאת את החיים שלי ואת הדברים שאני עוברת לרוב מהאנשים לא באמת אכפת, להורים שלי לא מזיז..
לאף אחד, כל העולם בורח ממני
לפעמים אני חושבת, למה אני עדיין כאן
אז אני מזדהה איתך..

שואל השאלה:
פעם הייתי בן אדם אופטימי אבל אז התחילו הכל נהרס, אני פשוט רוצה לקחת איתי בן אדם אחד ולברוח איתו הכי רחוק שאפשר
אני אישית מאמינה שאנשים שהם אופטימיים הם משקרים לעצמם

כל כך..

חרא, אבל מעדיף לא להכנס לזה מעדיף לעזור לאחר מאשר לעצמי..

בנות, גם התגובה מעליי וגם שואלת השאלה - יש תקופות טובות יותר ויש תקופות פחות, החיים הם גלגל ואסור לנו להתייאש בגלל מצב מסוים שנקלענו אליו וחייבים לזכור שהכל זמני ועובר בסופו של דבר.
אני בטוח שיש אנשים שאכפת להם מכן ושאתן חשובות להם. לי אתן חשובות אחרת לא הייתי מגיב פה.
אם תרצו לפרוק קצת או סתם לדבר אתן מוזמנות לפנות אליי בפרטי.
אל תתייאשו ותמשיכו לחייך :)

בדיוק כמוך

חרא בתוספת חרא

שואל השאלה:
כשאני מסתכלת במראה אני מרגישה כאילו ברוחב אני יותר גדולה מהמראה
כשאני מסתכלת סבתא שלי שחולה מאוד אני רוצה לדפוק את הראש שלי באסלה ביחד עם חומר לכביסה
כשאני מסתכלת על הבית ספר שלי אני מרגישה שאני לא שייכת שאני שונה
כשאני מסתכלת על ילדים חולים שהמשפחה שלהם תומכת בהם וסובלת אני רוצה לתת את החיים שלי כי לא יצא ממני כלום בעל מקרה
כשאני מסתכלת על ההורים שלי אני מרגישה שאלו אנשים שאיתם אני לא יכולה להיות כמו משפחה
בבית אני מרגישה לא נוח להיות בו, אני מרגישה זרה
נהגתי לברוח לסבתא שלי לפני המחלה אבל עכשיו זה בלתי אפשרי
חברים טובים אין לי, אין לי עם מי לדבר בכלל
אני מרגישה לבד אני מרגישה שאני האדם האחרון שצריכים אותו
אני מצטערת על היום שנולדתי, למה לעזעזל הייתי צריכה להיוולד
אני מצטערת שאני כותבת את זה כי אני יודעת שיש ילדים שאין להם מה לאכול אבל לי יש
אבל כואב לי
פשוט כואב לי
וזה המקום היחיד שיקשיב לי ולא ידחוף אותי לפינה

חיים מוזרים

אני די שונאת את עצמי ואת החיים שלי אבל אובייקטיבית הם לא כאלה מזעזעים ואני מנסה לשנות את מה שאני מרגישה

אני לא מרחם עליך וגם לא ארחם עליך.. אני גם לא אתחיל אפילו לנחם או להצטער עבורך. אני כן אעיר אותך לעובדה שהרבה ממה שכתבת כרוך במילה "מרגישה". אני אגלה לך סוד, בדיכאון יש הרגשה של בדידות. מי צריך אותי. למה צריך אותי. למה אני כן. אני לא שייך. לאף אחד לא יהיה אכפת ממני אם אני אמות. חשוב שתביני שכל המחשבות הללו הן סתם הרגשות שקריות וטררם נפשי.. אם תקחי נשימה עמוקה ותפקחי את העיניים קצת יותר, תפנימי שהמציאות לא עובדת לפי השטויות שלך. המצב של החיים שלי לא מושלם - כמו מצב החיים של כולם, אני הומו מאוד מופנם. יש לי חברה אחת טובה שזה גם בקושי, גם לי יש לא מעט בעיות במשפחה, עם עצמי וכדומה. לא, אני לא אשאל מהי מהות החיים שלי בגלל זה, לא עוד. הרגשתי בדיוק כמוך ואני כותב באופן רשמי - את לא במסלול הנכון. את לא תמצאי מישהו שיהיה לו אכפת ממך אם לא תעשי זאת בעצמך בתור התחלה.. כולם יכולים להגיד לך עד כמה את יפה אבל בסופו של דבר את זו שמחליטה אם להאמין או לא, אולי תנסי להימנע מכל הרחמים העצמיים המגוחכים האלה ולהתחיל לחשוב יותר מציאותי, להגיד לעצמך שאת יותר טובה מלא מעט ילדים ויש לך הרבה תכונות וכישרונות, אחת מהן זה למצוא מה לא בסדר שזה יכול להיות מעולה בבלשות בסופו של דבר כי תמיד יש טוב בכל דבר רע ואין על מה להתווכח בכלל. אנשים אופטימיים לא משקרים לעצמם, הם חיים את המציאות אחרת.. ואני ממליץ לך מאוד לנסות.

שואל השאלה:
תודה, אני לא שאלתי את זה בשביל שירחמו עלי שאלתי את זה בשביל שתגידו לי איך אתם עברתם את זה
אני לא מחפשת רחמים מאף אחד אפילו אם זה נשמע ככה
אני פשוט לא יודעת מה לעשות

אולי אני אקבל מינוסים
אבל אני נראה טוב
גוף טוב
יש חברים
אוהב את עצמי והכל
אני חושב שהחיים שלי סבבה
חוץ מזה שההורים שלי יתגרשו אבל יש מצב אם הם יתגרשו אני אהיה יותר עשיר
ואני לא כל כך בקשר טוב עם אבא אז לא כזה ישנה לי אם אני אראה אותו פחות.

אני הפסקתי לרחם על עצמי זה נהיה די ישן כל הקטע של לבכות על החיים שהלוואי שהיו לי
אני לא יכולה להגיד שאני מאושרת אבל לפחות אני לא בדיכאון או בעודף/חוסר משקל
אין לי בעיות בריאותיות או נפשיות
לא רע לי עם איפה שאני נמצאת עכשיו ואני רק חושבת מה אני יכולה לעשות בעתיד כדי לגרום לחיים שלי להראות טוב יותר

סרט כושל.