עכשיו מזה הרבה זמן אני מרגישה טוב עם עצמי שכיף לי, שיש לי חברים, שיש לי אנשים לדבר איתם ואני לא תלויה ב

אנשים אחרים, שאני זו אני ואני אוהבת את עצמי, שאני מסתכלת במראה ואני אוהבת לראות את מה שאני רואה, שאשכרה טוב לי למרות שתמיד יש את אלה שיגידו מפגרת או מכוערת הגעתי למסקנה שזה פשוט לא מפריע לי, כ זה בא מהפה של אותם אנשים פחדנים ושלהם בעצמם לא טוב.
אז טוב לי וכיף לי שטוב לי.
איך זה קרה פתאום? תמיד הייתי מרגישה כל כך בודדה שאין לי אם מי לדבר, זה לא שעכשיו אני"מקובלת" או משהו, אבל פשוט טוב לי.
אז השאלה שלי היא מה השתנה?