לאלה שניצחו את הדיכאון

עדיין לא הכי ניצחתי אותו..
אבל אני משתלבת בחברה באופן מעולה, רוב האנשים לא מבחינים שיש לי דכאון ובטוחים שאני מאוד אופטימית, אני מחייכת די הרבה ומנסה לא להתלונן הרבה מידי.

דיכאון זה לא משהו שנפתרים ממנו לנצח לגמרי, זה תמיד שם, ותמיד יכול להתפרץ, אתה גם לא קם יום אחד בלי דיכאון, יש רק מצב של השתפרות, וכשזה קורה, לרוב פשוט משתלבים יותר טוב בחברה שאת כבר בה, בחברים שהיו לך, את פשוט יותר נכנסת לעניינים כשאת בתקופה טובה.

אני לא בדיכאון כבר כמעט חצי שנה והחיים שלי עכשיו נורמאליים אני מנסה להשקיע בלימודים ולהשלים את מה שהחסרתי במשך כל שנת הלימודים הקודמת ואני בסבבה עם כולם

היה לי דיכאון קל.. והשתחררתי ממנו ועכשיו יותר טוב לי אני מפתחת ביטחון עצמי..

אני לא מאובחנת, יש לי אבחון שבוע הבא, אבל אמא שלי הייתה בדיכאון עמוק במשך עשר שנים
היא הייתה לוקחת כדורים, שותה, יושבת בבית כל היום בסלון ואוכלת או מול הטלווזיה, והייתה פשוט בנאדם.. שאם היו אומרים לי מלפני שנה שהיא תחיה עד עכשיו, לא הייתי מאמינה.
ועכשיו?
היא נגמלה משתייה, נגלמת מעישון, היא הפסיקה לקחת כודרי דיכאון, היא הולכת לעבור איזשהו ניתוח של משהו שממש יעזור לך לתפקד יותר, היא עושה ספורט, הוציאה רשיון, הולכת איתנו לטיולים, מצאה עבודה, הולכת לאונברסיטה ויש לה בן זוג.

וכל זה היא עשתה בפחות משנה, מה שהיא לא עשתה בעשר שנים. אז מנסיון שלי עם לחיות בסביבה עם אדם שסבול מדיכאון, זה אפשרי מאוד לחזור לשגרה רגילה ואפילו טובה יותר רק צריך לדעת לבקש עזרה ורצון

שואל השאלה:
איזה כיף לשמוע
תודה לכל העונים זה היה לי חשוב לדעת
באסה שאי אפשר לתת עוד פרחים..

אמנם לא עברתי. אבל אני רוצה לומר שאפשר להקטין אותו. ואנונימית את יכולה להיות כמו כולם. בעתיד יהיו לך חברים