אוהבים להיות בדיכאון?

לא אוהבת זה חרא
אבל בימים שאני מרגישה קצת יותר טוב אני הרבה יותר ריקנית
כל כך התרגלתי שאני לא יודעת איך להתנהג בלי זה

המקום היחיד שאני מרגישה בו בנוח. נשמע מוזר.

לא, למה שאני יאהב את זה מרגיש חרא..

כשהייתי שם באופן עמוק, רציתי להשאר, ואפילו חיבבתי את זה. העצב, היאוש והמחשבות פשוט משתלטים על הגוף.

לא, שנאתי את זה
אבל כשהתחלתי לקחת תרופות נגד דכאון פחדתי שאני יחלים ושאני לא ארגיש את העצב, כנראה כבר התרגלתי לזה.

מוזר להודות בזה, אבל... כן. אני לא רוצה שזה ייעלם אי פעם.