חברה שלי בפנימייה, היא בקושי אוכלת. פעם אחת ביום מכניסה משהו לפה. אני רוצה...

את יודעת אולי מה הא אוהבת?

שואל השאלה:
היא אוהבת פיצה, חשבתי לקנות לה מגש פיצה אישית.
או סנוויץ... לא יודעת

תקני לה פיצה, אני בטוחה שזה ישמח אותה

האוכל שהכי ילדים אוהבים זה חטיפים... אז תיקני לה שוקולדים ואו חטיפים או שתיקני לה מנות חמות.. בורקסים או משהו

אתחברה טובה אם תוכלי תקני לה נגיד פיצה כמו שאמרת שהיא אוהבת

תקני לה משהו אבל תנסי לדבר עם מי שאחראי שם שידאגו לה.

שואל השאלה:
היא נגעלת, היא לא מתחברת לאוכל.

תורידי לה תן ביס. יש שם גם מקומות כשרים. (בד"ץ בית יוסף, חתם סופר, רבנות..) שתבחר בעצמה מה היא רוצה להזמין..
ממליצה!
וכל הכבוד לך שאת דואגת לה ועוזרת לה! חברה אמתית!:*

יש מצב שמדובר בהפרעת אכילה בתור אחת שגם במצב הזה.. יכול להיות שהיא רק אומרת שהיא לא מתחברת לאוכל אבל בעצם זה סתם תירוץ לסביבה או אפילו לעצמה, יכול להיות שהיא בהכחשה ויכול להיות שהיא מודעת לזה אבל מסתירה.
אם היא היתה רק לא מסתדרת עם האוכל אז הגיוני שהיא הייתה מביאה לעצמה דברים אחרים נכון?
כמו חטיפים/קרקרים/לחם/ממרחים/קורנפלקס/דברים סגורים כאלה ויבשים. כמובן שזה ממש ממש לא בטוח אבל בתור אחת שעשתה בדיוק את אותו דבר, זה יכול להיות מאוד הגיוני שהיא בעצם מרעיבה את עצמה בכוונה. עם כל הרצון הטוב שלך להביא לה אוכל, אם היא באמת סובלת מהפרעת אכילה זה יכול לגרום לה לנזק- אולי היא תאכל את זה כי לא יהיה לה איך להתחמק ולא יהיה לה נעים כי הבאת במיוחד בשבילה, אבל אחר כך היא תפצה על זה ותרעיב את עצמה עוד יותר/תקיא/תפצה את האכילה בדרך אחרת לא טובה. אם היא גם לא רוצה שתקני לה זה עוד יותר מחשיד שהיא באמת מרעיבה את עצמה. אל תנסי ללחוץ עליה לאכול כי זה יכול להחריף את המצב. תנסי להציע לה להביא לעצמה דברים אחרים שאפשרי להביא והיא אוהבת.. לפי התשובה שלה תנסי להבין מה באמת קורה, האם זה באמת רק אוכל שהיא לא מסתדרת איתו או שזה יותר מזה והיא כנראה כבר מפתחת הפרעת אכילה.
שוב, יכול להיות שזה באמת לא משהו רציני, אבל אם זה כן- או שהיא בהכחשה כלפי עצמה, או שהיא יודעת טוב מאוד אבל מסתירה את זה, והאופציה השלישית שהיא פחות סבירה: היא מודעת לזה ואפילו תספר ותתוודה.
הפרעת אכילה גורמת למי שסובל ממנה להיות מאוד מתוחכם ומניפולטיבי ושקרן. לומדים להסתיר את זה מאוד טוב, לתרץ, להתחמק. תהיי עירנית לזה, אם יש לך חשד- תדווחי למישהו! ככל שנמצאים בזה יותר זמן זה הופך לקשה יותר וגם הרבה יותר מסובך לצאת מזה. יש עוד סימנים ששמת לב אליהם? כמו דיבור על קלוריות ומשקל ואוכל, כאבי בטן, עייפות, חיוורון, איבוד משקל, חולשה?
אם היא אוכלת רק פעם ביום אין שום סיכוי שהיא לא רעבה.. ככל שמתרגלים לזה אז גם מאבדים את הרעב, מתרגלים אליו, הוא הופך להרבה יותר נסבל ואפילו ממכר. זה לצערי ממש מחשיד כל מה שכתבת ותהיי עירנית בשביל לתפוס את זה כמה שיותר מהר אם זה באמת נכון לגביה

שואל השאלה:
^תודה על התגובה, אני מעריכה את זה.
היא כן מביאה לעצמה מידי פעם או קונה משהו כמו חטיף קטן, נודלס/מנה חמה/מרק בכוס, שקדי מרק.
אבל זה לא מספיק, אני דואגת לה. היא אחת שלא נעים לה לקחת מאחרות או שילוו לה, או לשאת אחריות על האחר. היא לעצמה. אבל זה מדאיג אותי אני רוצה שהיא תאכל, תחזיק את עצמה ולא תהיה חלשה.
ייצא שאמרתי לה ממזמן, כשעוד הכרנו והיא סיפרה לי על זה, שזה סוג של הפרעת אכילה, והיא אמרה "מה אני אעשה..."

אוקיי אז לפי מה שאת אומרת בהחלט יש מצב שמדובר בהפרעת אכילה!
"היא כן מביאה לעצמה מידי פעם או קונה משהו כמו חטיף קטן, נודלס/מנה חמה/מרק בכוס, שקדי מרק.
אבל זה לא מספיק, אני דואגת לה"- אני גם הייתי ככה, דאגתי להביא לעצמי אוכל שנחשב בעיני "בטוח", שאני יודעת כמה קלוריות יש בו ושאני חיה רק עליו כי בכל זאת צריך להמשיך לתפקד אז לא יכולתי לצום לגמרי.. זה ממש לא נשמע שהיא אוכלת מספיק. אם היא פשוט לא מסתדרת עם האוכל אז היא הייתה מביאה לעצמה מספיק אוכל, אבל את כתבת שהיא מביאה לעצמה מדי פעם וזה לא מספיק. ככה בדיוק זה היה נראה אצלי. פשוט אכלתי דברים שהרגשתי שהכרחיים כדי שאני אעמוד על הרגליים.. בימים הקיצוניים ביותר הייתי יכולה לאכול משהו ממש קטן אחרי יותר מ24 שעות של צום ואז שוב לצום ושוב לאכול אותו ושוב לצום.. ככה אנשים ראו אותי אוכלת לפחות את זה.
ומה זאת אומרת היא אמרה שזה סוג של הפרעת אכילה? באיזה הקשר? של זה שהיא אוכלת ממש קצת או של זה שהיא נגעלת מהאוכל בפנימייה?
אם היא אפילו סיפרה לך על זה, זה ממש נשמע כמו קריאה לעזרה, שהיא מודה שהיא במצוקה ומייחלת שמישהו יעשה עם זה משהו, שיראה את הסבל שלה ושיעזור לה לצאת מהסיוט הזה.
שוב ממליצה לך לפתוח עיניים ולהיות מאוד עירנית אליה, שימי לב לסימנים, לתירוצים, למה וכמה היא באמת אוכלת..
אם יש לך ספק הכי קטן, דווחי למישהו מעליכן, אפילו בצורה אנונימית ומבלי שהיא תחשוד שזו את.. שגם הם יקלטו מה קורה ובמידת הצורך יקחו אותה לשיחה ויעזרו לה לקבל את העזרה שהיא צריכה.
יש לך כמובן גם את האפשרות לדבר על זה ישירות איתה, אבל יש לזה גם כמה חסרונות- יכול להיות שהיא תכחיש או תתרץ ולא תשתף, ואז אם תדווחי היא תדע שזו את ויכול להיות שהיא תכעס..
אבל נשמע לי שאם היא דיברה על זה אז סימן שהיא סובלת ואולי לא יודעת איך בכלל לספר את זה ומאיפה להתחיל. יכול להיות שהיא כן תספר לך אם תדברי איתה ותסכים שתעזרי לה ותלווי אותה ותתמכי בה ואולי אפילו יהיה לה יותר קל שאת תספרי לגורם מעליכן מאשר שהיא תספר.. אבל את זה את יכולה לשער יותר טוב ממני לפי ההיכרות שלך איתה. אל תזניחי את זה וחשוב לי להגיד לך שזה ממש לא מובן מאליו מה שאת עושה! כל הכבוד לך! זה מדהים! אצלי הסתרתי את זה מאוד טוב עם תירוצים והיו כאלה שחשדו אבל לא העלו את זה לגורם מעלי אלא השאירו את זה ברמה החברית ודיברו עם חברות שקרובים אלי ושאלו אותן אם יש לי הפרעת אכילה אבל הקטע הוא שגם מהן הסתרתי ותירצתי והכחשתי. אם מישהו היה מדווח למי שממונה עלי אז היה נחסך ממני הרבה סבל ותקופה ארוכה של היכנסות עוד יותר עמוקה לתוך הסיוט הזה.
יש לך את ההזדמנות לתפוס את זה עכשיו ולא לחכות שזה ידרדר, לעזור לחברה שלך. אל תפספסי אותה. אל תתני לזה לעבור לידך. אני חושבת שהיא לא סיפרה לך את זה במקרה.. לדעתי את זו שהיא הצליחה לספר לה את זה כי היא סומכת עליך וכי את נותנת לה תחושה טובה ושאת דואגת לה (אפילו רק מהשאלה הזאת אפשר לראות את זה).
אם יש לך ספק הכי קטן- לא לוותר. גם אם היא תכחיש למרות החשד שלך אז תספרי למי שאחראי עליכן

שואל השאלה:
תודה רבה:-).