אני כל הזמן חושבת לעצמי למה אני ממשיכה להתקיים כששום דבר לא הולך לי (פריקה למטה)

אין לי כלכך הרבה , מה לכתוב ומה להגיד הלב שלי כואב כשאני רוצה לבכות הדמעות לא מגיעות בכל יום אני אני סובלת אך שותקת. ואם אני צריכה להדביק חיוך כלכך מטופש ולהמשיך לצחוק כאילו כלום לא קרה אני עושה את זה אבל בסופו של דבר אני גם נשברת, אני רוצה להרגיש אהובה אני רוצה להרגיש איך זה באמת להיות מאושר מבלי שיפגעו מבלי שיחתכו לי את הכנפיים מבלי שאצטרך להסתכל על המראה ולתהות למה אני עדיין כאן. אני רואה מלא בקבוקי אלכוהול ואני גם שוקלת אם כדאי לשתות .. אני רואה את הסכינים שנמצאים לידי ושוקלת אם כדאי לי לפגוע. כמה וכמה פעמים עשיתי Death list.. והכנסתי את השונאים שלי כולל את עצמי.
אני עייפה.. מיום ליום אני לוקחת כדור ואז עוד כדור בשביל לראות אולי זה איכשהו זה יעזור לי להירגע אבל זה לא.. זה משגע אותי פי שתיים זה רק גורם לי לרצות להפוך את הכל .. לשבור עד שאוכל לראות את הדם שיוצא ממני כל דבר חד שזז או נופל אני מרימה ומכוונת.. ישר לידים ישר לאיזור הבטן גם האור הקטן הזה שנקרא תקווה נעלם. כי אני לא יודעת מי אני.. ולמה אני ממשיכה לשרוד