משהו שכתבתי פעם ורוצה דעות של אחרים

ילדה מוזרה, שקטה, אחרת, בודדה, כל מה שחושבים עליי, כל מה שרואים בי בכל מקום שאני מגיעה אליו.
לא רואים את כל השמחת חיים הענקית שהייתה לי פעם והכל כך קטנה שיש לי עכשיו. לא רואים את החיוכים הזרוקים שאני נותנת רק כדי להיות נחמדה. לא רואים את כל הפחד שאני מסתירה ולא מתייחסים לכל החוסר ביטחון הענק שיש בי.
לא רואים את הלב שנשבר לי לרסיסים ואף פעם לא יחזור להיות איך שהיה פעם.
לא רואים את כל מה שעברתי בחיים הכל כך קצרים שלי, לא רואים מה שאני עוברת כל יום.
לא רואים שהילד הזה שיושב מאחורה בכיתה, שכולם אוהבים, הוא אחת הסיבות לכל המצב שלי.
לא רואים כמה נפגעתי מכל בן אדם שאי פעם אהבתי.
לא רואים שהחברה הכי טובה שלי היא אחד האנשים שהכי פגעו בי.
לא רואים כמה אני תלותית.
לא רואים שאני קנאית.
לא רואים שאני רכלנית.
לא רואים שאני רגישה.
לא רואים שאני מסורה ותומכת.
לא רואים שאני אוהבת.
לא רואים את כל זה, כל מה שיש בי.
לא רואים אותי.

כתבתי את זה לפני חצי שנה, היום לא כל מה שכתבתי נכון אבל אני בהחלט חושבת שזה אחד הדברים הכי טובים שכתבתי כי זה היה הכי מהלב והכי פשוט לזרוק כל מה שאני חושבת ומרגישה.