בבקשה זה ממש דחוף. מה הם הקשיים עימם נאלצו הילדים להתמודד בגטו

מוות של קרובים

שעמום

שואל השאלה:
כמה שיותר דברים בבקשה זה לעבודה לבגרות

צפיפות

רעב
קור
יתומות
הם היו מלוכלכים
בודדים
עצובים
מפוחדים

רעב
פחד
עייפות
מחלות
צימאון
כאב
מוות של קרובים
איומים
צפיפות

רעב- לא היה להם מה לאכול
קור- בפולין נורא קר ולא היה להם שמיכות/בגדים מלבד מה שלבשו
צפיפות- דחפו את כולם בגטו אחד שזה כמו שכונה אחת מלא יהודיים
יתומים- המון ילדים בשואה היו יתומים כי הוריהם נרצחו

הילדים לא חוו ילדות בכלל. ילדות זה לשחק, להנות, לשמוח, ללא שום דאגות. הם נאלצו בבת אחת להתנהג בבגרות, מפחד ההשרדות והאיום עליהם. הם היו אסירים בגטו, שתפקידם לפרנס על ידי הברחות. היו מתחמקים החוצה ומבריחים לגטו מזון ועוד.
חוו פחדים, רעב וצמא, מחלות, עוצר מהערב, השפלות, מתח, חוסר הגינות, אכזריות ונידוי, אנשים גוססים ברחוב, לבושים בבלויי סחבות בקור העז, רחובות מזוהמים ומסוכנים לבריאות, מחלת שחפת שמתפרצת.
אסור היה לבכות אפילו. הבכי משחרר לחץ. אסור היה להרעיש, היו צריכים לרמות, לגנוב, על מנת לשרוד. לגנוב חתיכת לחם למשל. הם נאלצו להבריח לגטו דברי מזון ועוד, מי שמת מיד גונבים מהגופה את הבגדים.
הם למדו שהחיים קשים, אכזרים, שהם לא שווים. כל הבטחון העצמי שנבנה בשנות הילדות מתמיכה של ההורים והסביבה - לא היה.
במחנות הריכוז הם עברו ניתוחים ללא הרדמה, למשל תאומי מנגלה. ד'ר מנגלה ביצע ניסויים בתאומים, בדרכים אכזריות.
כשאנו ילדים אנו לומדים מהמבוגרים. ומה מהם למדו ממבוגרים עייפים, מיואשים, מושפלים ומעונים? הם למדו שהחיים הם קשים, סיוט, שצריך לגנוב ולרמות, שעכשיו יש לך אמא, ואולי עוד שעה היא לא תהייה, כי יהרגו אותה. פחד וסיוטים.
היה קושי לקיים את החגים היהודים. לקיים בר מצווה למשל. היה קושי ללמוד. למרות שהמורים היהודים התעקשו לשמור על שגרת לימודים עד כמה שיכלו. היו ילדים בגטו שויתרו על פת לחם בשביל הורה חולה וחלש. זוהי הקרבה עצומה.

רעב
קור
צפיפות
עצבות גדולה
אובדן הילדות - במקום לשחק הם היו צריכים להסתנן מהגטו ולגנוב אוכל
מוות (ברחובות הגטו וגם של הורים/אחים)
בדידות
חולי
הרבה פעמים ההורים לא היו מסוגלים לפרנס (מחלה/מוות/חולשה) והילדים היו אחראים להביא אוכל למשפחה