אובחנתי בדיכאון כרוני, מחלה נפשית זה נקרא גם. ואני לא יכולה עם זה יותר באמת אני כל כך רוצה לחזור להרגיש יותר טוב.

כן תקיפי את עצמך באנשים תעבדי תלמדי לכי לחוג תתעסקי בדברים ככה לא תהיי לבד ולא תרגישי בדיכאון

להיות סביב אנשים כמו שכתבו מעליי, זה יכול לגרום לך להרגיש הרבה יותר טוב עם עצמך ולנסות למצוא מסגרת שתעשה לך טוב. לעשות דברים שיעשו לך טוב ושירגיעו אותך ובעיקרון, את יכולה גם לפנות לפסיכולוג ולדבר איתו, או עם חברים. זה יעזור לך מאוד.

אחת שחולה, בדיפרסייה *דיכאון*
אני יכולה להגיד לך, שבהתחלה זה יהיה קשה לחזור לעצמך אבל אם תתפסי את עצמך בידים את תוכלי לחזור לעצמך ולפרוח תעסיקי את עצמך בדברים שאת אוהבת ושאת מרגישה מדוכאת תפני לאנשים שיתמכו ויעזרו מוזיקה שלא תדכא אותך ואם את רוצה לדבר אני פה:)

מבינה אותך): תעטפי את עצמך באנשים שעושים לך טוב אפילו אם אין לך הרבה כאלה, תמיד תהיי רק עם אנשים שעושים לך טוב, זה בין הדברים הכי עוזרים. תעסיקי את עצמך בדברים שאת אוהבת, תנסי תחביבים חדשים כמו ציור או נגינה, תשמעי מוזיקה שמחה ולא שירים עצובים
זה בערך הטיפים שהכי עוזרים לי, תמצאי מה שעוזר לך והכל היה בסדר
אם זה משהו שאת לא מסוגלת לעבור לבד אולי תנסי להמשיך בטיפול הפסיכיאטרי ואולי אפילו לקחת כדורים אם זה מה שיעזור לך. בהצלחה :) תמיד פה

לאנונימית שואלת השאלה:

אני מפציר בך להבדיל בין למצב רגשי שגורם לדיכאון, לבין בעיה נפשית.

מכיר המוןן אנשים שהיו בדיכאון קליני/כרוני.
הם קיבלו כדורים שעזרו להם, כי הרופא חשב שהבעיה שלהם היא בראש.

אבל לפעמים הבעיה אינה בראש. ז"א לפעמים הבעיה היא באיך שאנחנו רואים את החיים שלנו, לעומת הסביבה. למשל, אם ילדה סובלת בביה"ס עם מורה גרוע, סובלת עם המשפחה שקצת פחות מחבקת, ובסוף סובלת עם החברות שלא מסוגלות להכיל את הסיפור שלה, אז לא צריך הרבה והיא יכולה לחטוף דיכאון.

במילים אחרות:
בדקי אם זה על בסיס רגשי, שתלוי גם בסביבה.
אם כן, נסי לשפר את עצמך בדיוק כפי שאמרו לך פה למעלה.

ואם זה באמת על בסיס נפשי, בראש, אז כדורים בהחלט עוזרים.
וגם אז, תעשי לעצמך טוב עם כל העצות שנתנו לך למעלה.