אני כועסת. אני כועסת על עצמי, על איך שאני נראת, על האובדנות שלי, על החברים שלי, על החיים החרא שלי.

אני מבין אותך, אני תמיד מקווה שיהיה טוב ונאחז בזה.
אם את רוצה לדבר אני תמיד פה (:

אם מישהו יספר על חייו הגרועים יותר משלך, לא בהכרח תרגישי טוב יותר.
תראי, אם יש משהו בחיים שלך שמפריע לך, פשוט תשני אותו
אם את צריכה להתייעץ, לפרוק או וואטאבר, אני בפרטי (:

שואל השאלה:
אני לא יכולה פשוט לשנות. מפריע לי כל החיצוניות שלי, האישיות שלי, האישיות של אנשים, איך שאנשים מתנהגים אלי, בכללי ואיך שהעולם מתנהל. יש איך לשנות את כל העולם?

למה את כל כך כועסת על עצמך? הכעס נוצר מהבנה עצמית או שהחברה גרמה לך לזה?
מבינה אותך לגמרי, את העולם אי אפשר לשנות ולא את האנשים אבל מתמודדים, חיים עם זה, זאת דרך העולם
את צריכה להשלים עם עצמך, עם החיצוניות והאופי ולאהוב את זה כי ככה את הכי טובה שיש, יש משברים בחיים שגורמים לנו להגדיר את הכל כחרא וחסר משמעות אבל זה משברים שעוברים אולי שנה אולי שנתיים אבל תלוי איך את מנסה לקום מזה, תתעודדי תאהבי את עצמך שאנשים יגידו מה שהם רוציח את מתעלמת!
פה לכל דבר :)

שואל השאלה:
זה ככה מהרגע שאני זוכרת את עצמי...
ילדה בת 6 שבוכה על איך שהיא נראת.

ואת לא מתכוונת לבזבז את שאר החיים בלבכות על המראה שלך נכון? אז קומי תסתכלי על עצמך במראה ותאהבי את זה פשוט, אם נגיד את לא אוהבת את השיער תצבעי אותו, תגזרי קצת שתרגישי יותר את במראה שלך

שואל השאלה:
טוב לא ציפיתי שבאמת תבינו

לי גם מפריע זה שאני בדיכאון ואנשים לא מבינים שאני לא שולטת בזה. יש כאלה שמעירעם הערות וקוראים לי דיכאונית. אבל זאת לא אשמתי בעיקר שאלה שקוראים לי ככה גרמו לי להיות כזאת... אני לא שלמה עם עצמי וקשה לי. ויש אנשים שתומכים בי אבל הם לא היו בדיכאון וגם להם קשה לעודד אותי. ולפעמים כשאני נמצאת בזה והם מנסים לעזור אבל לפעמים כל מה שבא לי זה שקט אז הם נפגעים... אני בעצמי לא מבינה למה אני עדיין בדיכאון אם יש לי חברים טובים חברי אמת שיהיו שם בשבילי תמיד ואני יודעת את זה... ואני כועסת על עצמי שאני מבאסת אותם כל הזמן...

את יכולה לדבר איתי, אני בדיכאון וגם אצלי זה ככה. או אולי יותר גרוע. ישמח לדבר אם את צריכה עזרה :)

לאהוב את עצמך ולבטוח בעצמך פותר 80% מהבעיות שלך שמקורן בכלל בראש ובמחשבה. וגם אם זה לא פותר את כל הבעיות, לפחות כבר לא מתזבזבת אנרגיה על שנאה עצמית, ועל ביקורת עצמית בלתי פוסקת. אז זה ממש לא נכון. אם מקבלים את עצמך-זה לא אומר שלא משתנים. זה רק אומר שהשינוי לא מלווה בסבל