פריקה.. מוזמנים לפרוק גם

הכל התחלי כשנולדתי
נולדתי למשפחה חרדית בעיר בני ברק
היה לי אח גדול ממני בשנה ו7 חודשים
כשהייתי בן 4 נולדה לי אחות וההורים שלי התגרשו
בערך בגיל 6-7 קשה לי לזכור הכל התחיל להשתנות
אני זוכר תמיד כמה היו משבחים את אח שלי ומשחקים איתו ואוהבין אותו ורק אני בצד לבד
כשהגעתי לכיתה ג' זה ניהיה הרבה יותר רע
קיבלתי ציונים נמוכים יותר ממה שאח שלי קיבל נראיתי לא טוב אבל הייתי שמח והיו לי חברים
ואז לא זוכר איזה יום אחד אמא שלי שאלה אותי למה אני לא כמו אח שלי
למה אני לא יכול להיות טוב כמוהו להיראות טוב כמוהו למה אני הורס את השם שהוא בונה למשפחה באותו יום נשברתי
ואז זה הגיע גם מהחברים "אח שלך יותר טוב יותר מוצלח נראה יותר טוב כולם אוהבים אותו הוא האח המוצלח במשםחה אתה סתם אפס שלא יצליח בחיים"
וזה נמשך ונמשך
בכיתה ו' עברתי חרם שבמהלכו לא דיברו איתי חוץ מהשפלות ומכות עד כיתה ח'
רציתי להתאבד...תיכננתי להתאבד
כמה ימים לפני המועד שקבעתי לעצמי היה ל"ג בעומר וכמה ילדים מהכיתה הלכו לבית של מישהו לראות משחק של בארסה לא הייתי אוהד אבל הלכתי גם כי אמרתי לעצמי שאולי ככה הכל ישתנה
ובאותח יום התאהבתי בבארסה...זה הציל אותי מהתאבדות
סיימתי את כיתה ח' עליתי לישיבה תיכונית טובה
עם המון חוסר בטחון עצמי וחרדות חברתיות מהעבר
אח שלי גם למד שם
היה טוב בשבועות הראשונים
ואז הכל חזר על עצמו...למה אני לא טוב כמו אח שלי הוא יותר טוב יותר מוצלח וכו' וכו'
ושוב אין לי חברים ושוב הדיכאון
היה רק אחד מישהו אחד שהרגשתי שמציל אותי למרות שבשבילו הייתי לא יותר מסתם חבר כיתה
הבנתי שאני מאוהב בו...הרגשתי שאני טעות שאני לא אנושי שאני נוגד את הטבע...לפני חצי שנה סיפרתי לו וזה לא היה הדדי הוא סטרייט
הבנתי שאני לא מאמין בתורה ושאני בי
עזבתי את הישיבה
וכרגע שוב..אני לבד בבית כל יום כל היום בוכה לשמיכה לכרית במיטה עם המון חוסר בטחון עצמי וחרדה חברתית יודע שלא יהיה עתיד
יודע שאני לא מסוגל ללכת לבית ספר אחר בגלל החרדה ולהיות השונה
שאף אחד לא יאהב אותי שאף אחד לא ירצה אותי
יודע שאני לא אסתדר באף מקום שאני תמיד אהיה שונה
שאני אהיה הילד שלא שרד בלימודים
שלא יכול לצאת מהצל של אחיו
ושוב הדיכאון
מתאפק לא לחתוך
לא לסיים את הכל
אבל כבר לא מסוגל אני מרגיש שזה קרוב
שום דבר כבר לא מחזיק אותי
רק הפחד מונע ממני אבל אני יודע...שיום יבוא וגם זה יעלם ואז...זהו הכל יגמר וכמובן שלאף אחד לא יהיה אכפת אני מקווה שהיום הזה יגיע מהר כי אני כבר לא מסוגל

אז נולדתי,לפניי 14 שנה,הכל היה טוב,רק שלא הכל,נכנסתי לדיכאון,עברתי בריונות,ניסיתי להתאבד,רציתי שהכל פשוט יגמר,אבל לא,זה לא הצליח,אז הכרתי אותו,הוא הכיר לי אותה,את כל החברים שלו,בהתחלה הם היו ממש חמודים,אהבתי לדבר איתם,אפילו שזה היה במסך,הם ראו איך אני נראת,אני לא ראיתי אותם,עברו שלוש חודשים,כולם מתחילים לצאת על המראה שלי חוץ ממנו,עושים עליי קבוצות,אומרים לי להתאבד,חושבים שלא ניסיתי?,ניסיתי לחתוך,לקפוץ מהחלון,אני חלשה,שמצי לעצמי חומות,אמרתי שאף אחד לא יכול לשבור אותן,עברו יומיים,אני והוא רבנו מלא,הוא אמר לי לשלוח הודעה לאחד החברים שלו,לא שלחתי,לא הייתי מסוגלת,התחיל להגיד שאני אנוכית וגסת רוח,ניתקנו קשר,עכשיו?,הוא שמח,אני?,מנסה להמשיך בחיים שלי.

אני לבד, לא הלבד הזה שאין בו חברים. לא הלבד הזה שאף אחד לא מדבר איתך. היה לי את הלבד הזה, וזה לא היה נורא כמו עכשיו כי היה לי אותי. אבל עכשיו אין לי אותי, עכשיו אני באמת לבד. ומליון חברים וגראס וחיוכים לא יפתרו את הלבד הזה, כי ברגע שהכל דועך אין לי אף אחד. יש אדם אחד שאני אוהב באמת, הוא גורם לי להרגיש הכי פחות לבד. אירונית האדם הזה רוצה את הלבד שלו. כך שאני חייב למצוא את עצמי כדי שלא אהיה לבד. אולי בחיים לא אמצא ואז אני בטח אמות לבד עם מישהו לידי אבל בלעדיי.
אוקי אה ואני שונא לאהוב כי זה תמיד אנשים שאני מקנא בהם טיפה.

שואל השאלה:
מבינה אותך אנונימי..

אם רק היה אפשר להחזיר את הגלגל שנתיים אחורה...
הכי קשה זה שאף אחד לא יודע על זה, אף אחד לא מכיר אותך, שתינו ממשיכות להתמודד עם זה לבד, בנפרד ולנסות לשכוח... כאילו שזה לא קרה
אבל ביננו...שתינו יודעת שמידי פעם בלילה כל אחת מעלה זכרונות במוחה על החוויות שעברנו את בטח כמוני עכשיו, צוחקת, ואז בוכה.
כבר מזמן הפסקתי לחשוב עליך
אז למה אני בוכה?
קמת הלכת בבום והשארת את כל הזכרונות היפים מאחור.
יצאת לי מהחיים פגועה יותר ממני, לא הפסקת לבכות והאשמת אותי.
למרות הכל עדיין אכפת לי ממך, אין יום שאני לא חושבת עליך...מה את עושה עכשיו, עם מי את...דברים השתפרו?
חלק בי משוכנע לכל מיני משפטים שזרקת לאוויר ובאמת חושב שאני אשמה, אולי אני באמת אשמה...
אני מצטערת שפגעתי ואני עוד יותר מצטערת שהכרתי אותך.

ב

לכותבת השאלה❤ תהיי חזקה, אהבה באה והולכת העיקר שאת אוהבת את עצמך.
בעיקר קשה לי להתמודד עם העבר שלי, עם כל זה שהייתי ילדה תמימה שלא הבנתי בדיוק את ההשלכות של גברים באינטרנט, וכמה שזה יפגע בי. לא משנה לי כיום, אני יודעת שעם הגבר שאיתו אהיה יקבל אותי ואת כל הכאב ראש שבא איתי, רק כואב לי, אני רוצה ממש לחזור בזמן לתקן כמה דברים קטנים וזהו.

אני יודעת שזה מטופש אבל אני גם אפרוק פה את הקטע כתיבה שלי
הוא שכח, שכח שהוא הבטיח, הבטיח לאוהב אותי.
הבטיח לא לשכוח, הבטיח שהוא ישמור עליי, עלינו .
אבל מה זה כבר משנה כי שכחת נכון ?
התנחמת בזה שיש עוד הרבה כמוני והתקדמת ממני.
מהמישהי שאף פעם לא שכחה, ולא תשכח.
את הלילות הלבנים,
החיבוקים המנחמים,
את השיחות הפרטיות שהתחילו ב00:00 ונגמרו ב03:00 .
את הלילות של הצחוק ,
ועכשיו? עכשיו השארת אותי עם לילות של בכי .
אז כן על כל זה ויתרת .
ובשביל מה, בשביל עוד כמה בנות שנראות קצת יותר טוב .. בשביל בנות שלא אוהבות באמת .
בשביל בנות שאם יבוא מישהו, הם יקפצו עליו .
אז כן, הפסדת אותי .
לקח לי הרבה זמן להתגבר, ויודע מה עדיין לא השלמתי שאתה לא איתי.
אבל אני לא אוכל לפתוח לך עוד פעם את הלב,
כי כמו שנכנסת אליו, וכמה נלחמת שיהיה לי טוב
עכשיו הרסת הכל .
הרסת את כל מה שהיה, ויהיה בנינו .
ויודע מה לי ? לי כבר לא טוב .


אני אוכל לעזור למי שצריך !

שואל השאלה:
אנונימית אני מבינה את הסיפןר שלך.. גם אני נפגעתי בעברי מאנשים באינטרנט.. זה משהו שהקשה עליי להיפתח בפני אנשים.. אבל כשהוא הגיע הוא נתן לי לכאוב ונתן לי להיות פגועה אבל הוא היה שם בשבילו ונתן לי להיות חזקה

אני נפגעתי מהבית ספר ביסודי עד סיום יסודי צחקו עלי פגעו בי מילולית בגלל שהייתי מלאה הבטחון שלי היה נמוך מישהו הציק לי ביסודי וגם הוא העה בכיתה שלי ומתי שהמישהו הציק לי כמובן מתי שעליתי לבית ספר חטיבה ותיכון העלה לי הבטחון עצמי פתאום הוא התבגר המציק ואמר שאוהב אותי ופעם ביסודי לא ידע איך להגיד את זה אז הציק לי ואני לא ידעתי שזה בגלל שאהב אותי כמובן שאני והוא השלמנו ועכשיו אנחנו ידידים טובים וגם עם העבר אני שחכתי את הזכרונות הרעים גם בגנים סבלו אותי אז שחכתי את העבר ואני יותר חזקה היום

אני צריכה לדעת מי אני מבחינת אישיות לפעמים, אני בתקופה מוזרה שאני לא יודעת אם מופנמת או מוחצנת או חצי חצי או שאני ביישנית או עם חרדה חברתית, ולגבי נדרתי נדר לאלוהי הבארסה , תהיה חזק , תאחז במשהו שיעזור לך, אתה גיבור ואדם טוב לב, יום אחד ההורים שלך יראו שאתה גם שווה וגם לא צריך להיות כמו אח שלך ,א לא להיות אתה.

לכותבת השאלה, את כותבת מדהים ❤ את חייבת לעשות משהו עם הכישרון הזה, לפתוח עמוד באינסטגרם, להוציא ספר או כל דבר אחר, את כותבת ממש יפה וכלכך התחברתי לכתיבה שלך!!

שואל השאלה:
אני מתה לתת פרח לכולכם אבל לצערי אני מגובלת בפרחים.. אוהבת המון❤ ותודה

למי שבא לפרוק בפרטי מוזמן