6 תשובות
שואל השאלה:
אפשר לשאול איך את מתמודדת? כי אני בקושי מצליחה לצאת מהמיטה ..
אפשר לשאול איך את מתמודדת? כי אני בקושי מצליחה לצאת מהמיטה ..
אנונימית
כן
אני בשנה האחרונה.. בהתחלה התמודדתי על ידי זה שטיילתי בחוץ שעות עם מוזיקה באוזניים עד שקצת השתפר לי המצב רוח..
או שהסתגרתי בחדר ושמעתי מוזיקה באוזניות שעות.. אבל זה החמיר עם הזמן אז האמת שלא מזמן כשחוויתי התקף חרדה החלטתי לקחת את עצמי בידיים ולהתחיל טיפול..
כבר מהמפגש הראשון כל מיני משפטים שהפסיכולוגית אמרה לי השפיעו עליי וזה מטיפול אחד אז אין ספק שלאורך זמן זה יכול לחולל רק טוב!
אני פשוט הגעתי למצב שבגלל הדיכאון הפסקתי לעבוד ולהפגש עם חברות, דבר שפגע לי גם במצב הכלכלי(חובות) וגם בקשרים חברתיים שחלק נותקו.. אני חושבת שבדיכאון קליני כל דבר שתעשי לבד זה יהיה השפעה זמנית בלבד. כי דיכאון קליני נובע מבעיות מהעבר שהן בתת מודע ושאם לא מאבחנים ופותרים אותן אז הדיכאון ישאר וגם בתקופות שזה נראה כאילו זה עובר, מספיק טריגר קטן כדי שיהיה התקף..מניסיון. ובכלל תמיד טוב שיהיה מישהו ברקע שאת יודעת שאת יכולה להרים אליו טלפון וידע בדיוק מה להגיד כדי להרגיע אותך.
או שהסתגרתי בחדר ושמעתי מוזיקה באוזניות שעות.. אבל זה החמיר עם הזמן אז האמת שלא מזמן כשחוויתי התקף חרדה החלטתי לקחת את עצמי בידיים ולהתחיל טיפול..
כבר מהמפגש הראשון כל מיני משפטים שהפסיכולוגית אמרה לי השפיעו עליי וזה מטיפול אחד אז אין ספק שלאורך זמן זה יכול לחולל רק טוב!
אני פשוט הגעתי למצב שבגלל הדיכאון הפסקתי לעבוד ולהפגש עם חברות, דבר שפגע לי גם במצב הכלכלי(חובות) וגם בקשרים חברתיים שחלק נותקו.. אני חושבת שבדיכאון קליני כל דבר שתעשי לבד זה יהיה השפעה זמנית בלבד. כי דיכאון קליני נובע מבעיות מהעבר שהן בתת מודע ושאם לא מאבחנים ופותרים אותן אז הדיכאון ישאר וגם בתקופות שזה נראה כאילו זה עובר, מספיק טריגר קטן כדי שיהיה התקף..מניסיון. ובכלל תמיד טוב שיהיה מישהו ברקע שאת יודעת שאת יכולה להרים אליו טלפון וידע בדיוק מה להגיד כדי להרגיע אותך.
לשואלת השאלה: איך בכלל תוכלי לצאת מהמיטה. את בדיכאון קליני.
כל שאת צריכה לעשות, הוא לבקש ממישהו שאת ממש סומכת עליו (!) לקבוע לך תור לפסיכולוג או לפסיכיאטר (הוא מוסמך לתת כדורים), או לשניהם.
הכי טוב שהם יעבדו בצמוד, או ידברו זה עם זה לגבי המקרה שלך.
יש הרבה מה לעשות.
והעצה הכי חשובה?
לכי על זה עכשיו.אל תמתיני. לא תאמיני באיזה מהירות זה יכול להתפתח ואין שליטה על זה (אין שליטה ברמה שגם אי אפשר לכתוב - או לשאול שאלות בסטיפס). אז תעצרי את זה מהר ככל שאת יכולה.
תבקשי ממישהו שאת סומכת עליו, לקבוע לך תורים.
מחזיק לך אצבעות! אמן, הלוואי. זכרי שיש מה לעשות.
כל שאת צריכה לעשות, הוא לבקש ממישהו שאת ממש סומכת עליו (!) לקבוע לך תור לפסיכולוג או לפסיכיאטר (הוא מוסמך לתת כדורים), או לשניהם.
הכי טוב שהם יעבדו בצמוד, או ידברו זה עם זה לגבי המקרה שלך.
יש הרבה מה לעשות.
והעצה הכי חשובה?
לכי על זה עכשיו.אל תמתיני. לא תאמיני באיזה מהירות זה יכול להתפתח ואין שליטה על זה (אין שליטה ברמה שגם אי אפשר לכתוב - או לשאול שאלות בסטיפס). אז תעצרי את זה מהר ככל שאת יכולה.
תבקשי ממישהו שאת סומכת עליו, לקבוע לך תורים.
מחזיק לך אצבעות! אמן, הלוואי. זכרי שיש מה לעשות.
שואל השאלה:
תודה רבה לכולם באמת עודדתם אותי
היום הכרחתי את עצמי לצאת עם חברןת. לאט לאט.. תודה לכם
תודה רבה לכולם באמת עודדתם אותי
היום הכרחתי את עצמי לצאת עם חברןת. לאט לאט.. תודה לכם
אנונימית
אני! איבחנו אותי בגיל 6 או 5 אני לא זוכר כבר וזה נמשך עד היום
באותו הנושא: