איך לעביר תחושת רעב מבלי לאכול?

מים

מים
שייק
חלק מהמחקרים אומרים שאם רואים בנאדם אוכל אז תחושבת הרעב נעלמת.. תלוי בבנאדם.. יש כאלה שזה מגביר את תחושבת הרעב ויש כאלה שזה מפסיק..

לך לבית החולים הקרוב ותבקש לאשפז את עצמך על הפרעות אכילה

כל הכבוד שאתם עוזרים לו, אני יודע מי זה שואל השאלה והוא באמת יעשה את מה שאמרתם, והוא גם ימשיך עם זה.

זה אותו אחד ששאל כאן לפחות עוד 2 שאלות כאלה, וכן, הוא מתקרב לאנורקסיה אם ימשיך כך.

שתי מים או שייק פירות

סליחה רק עכשיו קלטתי שאתה בן סורי

זכותו להיות באנורקסיה תפסיקו לדחוף תאף למי שרוצה להרעיב את עצמו זו בחירה שלו, בתור מישהי שהיתה בהפרעות אכילה לא יוצאים מזה עד שרוצים לא משנה כמה חופרים לך לצאת מזה ואיזה טיפול אתה מקבל עד שאתה לא רוצה להחלים אתה לא תחלים גם אם יאשפזו אותך בכפייה אז די לזלזל במי שסובל מזה ודי להעיר זו הבחירה שלנו
ולגבי לעודד אותו לצום זה כבר לא משנה כי גם ככה אם הוא רוצה.לצום הוא יקבל את העזרה אם לא ממכם אז במקום אחר

אני לא מזלזל בו, גם אני הייתי שם...

אמ אני לא חושבת שיש זכות כזו לסבול מזה. מי שחופרים דווקא עוזרים לך להבין את זה. חוץ מזה שאי אפשר לתת למישהו להרעיב את עצמו למוות,זה לא נקרא לדחוף את האף, זה נקרא לגרום למישהו להבין את זה. הרי הוא יכול למות מזה בלי טיפול.

אורה ושמחה את לא עוזרת את חופרת רצח בכל השאלות על זה וגם חסמתי אותך בפרטי מרוב שחפרת והצקת מבינה שכוונותיך טובות אבל זו בחירה שלנו ואת לא זו שתצליחי להוציא אותנו מזה בן אדם שלא רוצה עזרה לאיחלים מזה

למה חסמת ?אני כן עוזרת ואני לא חופרת ולא אני מציקה, אני כן אצליח וזה לא בחירה טובה להיות בזה , את כן צריכה עזרה וגם כן צריכה להחלים מזה, בבקשה תנו לי לעזור לכן :( אנשים קשים וזה חבל , את מצפה ממני אכשרה לעזוב אתכם שתרעיבו את עצמכם עד המוות ? עד שכולכם תהיו חולים ממש ותסבלו מזה ? עד שזה יגיע לדום לב ומוות !? מה את חושבת שאני אעשה ? אשב בשקט ואתן לכם להרוס את עצמכם ?אתעלם מזה שאתם הורסים את החיים שלכם !? מה ? כי אם כן, אז מצטערת לומר לך שאני לא עושה את זה, סליחה שאני חופרת לך, אני מעדיפה להיות זו ש"חופרת" מאשר זו שמאפשרת לכן לפגוע בעצמכן , אני לא חופרת, אני פשוט לא רוצה שאנשים יסבלו מזה ויהיו בגינהום של החיים שלהם וימותו מזה בלי טיפול או במקרה הטוב יהיו באשפוזים עם האכלה כפויה וכל זה, זו אשמתי שאני דואגת להם ואכפת לי מהם? מה את רוצה שאני אעשה ? אהיה אדישה להרס עצמי פה ? יש כמה דברים שאני לא מתעלמת מהם ולא מעלימה מהם עין : התאבדות, פגיעה עצמית, לקיחת כדורים בשביל למות, והפרעות אכילה , אז תביני את , במצבים כאלה, עדיף לנסות להציל את האדם כמה שאפשר, ומתי אפשר לחכות שהוא כן ירצה עזרה בכלל ? שהוא כבר בסכנת חיים ? שהפרעות אכילה שלו כבר נהיו קשות מדי ? שהמצב שלו קריטי מדי וזה מגיע כבר לשלבים של גסיסה או מוות כמו דום לב וכל זה ?שהוא כבר ממש גוסס ? מתי לדעתך כדאי לחכות לעת הרצון הזו ? יש דברים שאי אפשר לעזוב ולהניח לזה .. כי אם אדם לא עוזר לעצמו אז מצבו יהיה גרוע יותר מקודם , אני לא מציקה, אני לא רוצה שאת תמותי מזה בעתיד, גם שלא תרעיבי את עצמך, את מצפה ממני להעלים עין מכל זה, לחשוב שהכול בסדר ושאין מה לדאוג , בעוד שאדם עצמו מסכן את החיים שלו, הורס אותם ומרעיב את עצמו עד לנקודה שזה אל חזור בטענה שזו בחירה שלהם , מה את רוצה שאני אעשה? אוותר ? אתן לכם לעשות את זה ?פשוט אעלים עין ואניח לזה ואגיד " טוב היא צודקת, בואי ניתן להם להרעיב את עצמם למוות וכל זה שיסבלו בבית חולים או שימותו מזה , העיקר שזו בחירה שלהם והכול טוב " , זה מה שאת רוצה שאני אעשה ? מצטערת שיש לי הגיון בריא ומוסר שאני לא יכולה לוותר על זה. אבל תמודדי עם זה שאני לא רוצה שתרעיבו את עצמכם, שאני לא רוצה שאתם תגיעו למוות, אולי אני לא זו שאוציא אתכם אבל אני מקווה שמשהו אחר או מישהו אחר יוציא אתכן מזה, אם בכלל יהיה אפשר , כי אני לא יודעת כמה זמן אפשר לחכות עד שאתם תגיעו להבנה הזו , אם תגיעו , אם תהיו בחיים, אם עדיין תהיו בחיים ותשרדו, את זה אני לא יודעת, כי הזמן לא לטובתי פה , מניסיון , אומרים שניתן לזמן לעשות את שלו, אני לא בוטחת בו, הוא לא עשה את שלו שאני ניסתי לעזור למישהי בדיכאון לצאת מזה יחד עם חברה שלה ובסופו של דבר היא מתה באשפוז , והיא עברה דברים קשים, אני לא בוטחת בזמן הזה כי אני לא חושבת שמתישהו אולי תבינו את זה או שתהיו בחיים בשביל להבין את זה, רוב בני הנוער שעשו את זה, מתו מזה , רובם אולי הצליחו לצאת מזה בקושי , זה חמישים חמישים אחוזים בזה , ואני לא יודעת מה יקרה קודם, אני מעדיפה לעצור את זה לפני שזה מגיע לשלבים הבאים, אז תעשו לי אתם טובים, אל תגידו לי לעזוב את זה ולהניח לכם, אני יודעת מה יכול לקרות לכם בעתיד ואתם גם יודעים, הזמן לא בדיוק לטובתי , והוא מאוד קצר , כל שנייה קריטית פה וכל דקה חשובה , השעון מתקתק , בהתחשב במצבים האלה, אני לא הולכת לתת לזמן לעשות את שלו, אולי עדיף שתבינו את זה בדרך הקשה, אבל זו לא דרך נעימה ללמוד ממנה לקח, ושתפנימו , אני לא מאלה שנותנים לזמן לעשות את שלו ולחכות שאתם תגיעו להבנה הזו מתישהו, כי הפרעות אכילה יכולות להרוג אתכם , כל דקה פה חשובה וקריטית , ויום אחד, אתם תגיעו לאשפוז בהאכלה כפויה ובלי טיפול זה מוות, אז בבקשה, בפעם הבאה שאתם אומרים את זה פה אלי, תבינו אותי , שמדובר בזמן והצלת חיים, אני לא מתכוונת לוותר לכם כי זו הבחירה שלכם, האם גם זו בחירה או זכות להתאבד ? לפגוע בעצמכם ? לחתוך? לקחת כדורים על מנת למות? זו זכות או לא ?אדם במצוקה וצריך שיצילו אותו מזה, גם אם הוא לא צריך או רוצה עזרה, הוא צריך אותה, ואני לא הולכת לשבת בשקט ולהיות אדישה לדברים האלה, אז כולכם , בבקשה לקבל את זה .ברצינות שאתם קהל קשה מאוד, אתם יודעים את זה ?אתם מצפים שפשוט אוותר על זה ואתן לכם לפגוע בעצמכם עד שתמותו מזה ? שתגיעו לקבר שלכם ? ומתי בכלל תבינו את זה ? כי אם אתם לא רוצים להבין את זה עכשיו, אז מתי כן תגיעו ? אולי באשפוז? שאולי שתהיו על סף המוות ?אנונימית תעשי לי טובה, אם את לא מבינה שהזמן פה מאוד קצר שמדובר בחיים של אדם ושאני לא יכולה פשוט להתעלם מזה ולומר אוקי בהצלחה בזה ?את לא מבינה שאני לא יכולה לעזוב את זה בשקט ? הרי מתי בכלל יבינו את זה שזה לא באמת עוזר? שאדם מכור קשה לו לדעת את זה , הוא צריך שיראו לו את הדרך להבין את זה,הוא עיוור לאמת, אז מה את כן רוצה שנעשה ? נשב בשקט? נתעלם ?נגיד טוב בהצלחה בהרעבה בעצמית ? כל הכבוד ? זכותך?לא אכפת לנו שאת עושה את זה ותמשיכי את זה ? מה ? את מבינה שאני אדם עם הגיון ושכל ומוסר שאם אני פשוט אוותר ואניח לכם לעשות את זה, זה יהיה נגד המוסר והגיון שלי, כי אני לא יכולה ללכת נגד זה, ויש כמה דברים שאני לא יכולה ללכת נגד המוסר והגיון שלי ככה , זה פשוט לא יהיה הגיוני או מוסרי, או בגידה בשניהם, זו בגידה בערכים שלי אם אני אתן לאנשים להרעיב את עצמם, בידיעה שאני יכולתי לפחות למנוע את זה או ליידע אותם לזה שיבינו, אבל במקום זה, התעלמתי ואפשרתי להם לעשות את זה, וסליחה שאני נגד כל הקבוצות שלי, כי זה כמו שאדם בדיכאון ירצה שאדם אחר יחווה דיכאון קליני , או פוסט טרומאה, אונס, הטרדה מינית, בריונות או התעללות . ואני לא חושבת שמישהו אחר היה רוצה שיעברו את זה. ואגב אני כן עוזרת ואני מנסה ומשתדלת, ואת לא יכולה לומר שלא, ואת לא יכולה לגרום לי לעזוב אנשים במצב נפשי ולתת להם לדרדר את עצמם עד לסכנת נפשות או חיים או גם לדרדר אחרים לזה , סליחה באמת , אבל לא אוותר על זה, ואני לא אתן לכם לעשות את זה, אז תמודדו עם זה ותקבלו את זה, אין לכם ברירה אחרת אלא לקבל את התוכחה פה קצת הבנה ולפחות אולי לומר תודה שיש אנשים שאכפת להם ממכם שאינם רוצים שתסבלו מזה .ואני עושה את זה כי אכפת לי מאנשים ואני לא רוצה שאנשים אחרים יגרמו לאחרים לסבול את הסבל שלהם, זה די סדידטי קצת, למה שאנשים יסבלו גם מהפרעות אכילה כמו אחרים שסובלים מזה ? למה לגרור אחרים לזה אם את סובלת ?הרבה אנשים עוברים דיכאון , את חושבת שאדם אחר היה רוצה שמישהו יסבול את הדיכאון שלו וירגיש את הרגשה הנוראית הזו של אין טעם לחיות וירצה להתאבד גם ? או שמישהי תרצה שמישהי שעוברת הטרדה מינית או אונס תרצה שמישהי אחרת תעבור את זה גם כמוה ? או פוסט טרומאה ? או בריונות ?לא, נכון ? כי מי היה רוצה שאדם חף מפשע יסבול את הסבל שלך בכלל ? זה דבר אחד לומר שתבין אותי אם היית אני, דבר שני, מישהו היה יכול לגרום לאדם אחר לסבול את הדיכאון שלך באותה מידה ?אני לא חושבת שאנשים שיש להם דיכאון היו מוכנים לעשות קבוצות של פרו דיכאון או משהו כזה ולגרום לאנשים להיות בדיכאון קליני , זו הפרעה נפשית שקשה לחיות אתה, או שאנשים שעוברים פוסט טרומאה היו רוצים שלאחרים יהיה את זה , או נשים שעברו הטרדה מינית או אונס היו רוצות שנשים אחרות יעברו את זה כמוהן , קל וחומר , הפרעות אכילה , למה לגרור אנשים להפרעות אכילה אם את כזו ?את רוצה שאנשים ירעיבו את עצמם ויהיו אנורקסים כמוך? שהם גם יסבלו מזה ? שגם החיים שלהם יהרסו ? שהם גם יהיו מכורים כמוך לזה ולא ירצו לצאת מזה בטענה שזה טוב להם ? קבוצות פרו אנה זה בולשיט, זה די סדיסטי לגרום לאחרים לסבול מזה, זה קצת אכזרי, לאנשים אין קצת טיפה של מצפון ואכפתיות לחיים של אחרים ?הם לא רואים שזה מסוכן מדי ?ואיך אני אמורה לחכות לעת הרצון הזו ?מתי כן תרצו עזרה ? שזה יגיע למצב קריטי ?את לא מבינה שאי אפשר להתעלם מזה ? את מבקשת ממני להתעלם מזה ולעזוב את העניין כאילו שזה לא דבר רציני והכול בסדר , עד מתי ? אם אתם לא רוצים עזרה זה רע, כי אתם קרובים לתהום ממש,אתם חייבים להבין את זה. מה אני עושה פה זה לטובתכם, גם אם נמאס לכם מזה, אין לכם ברירה, אדם שפוי והגיוני יגיד לכם לא מאשר כן , אתם הרי אמורים להבין את זה, אף אחד לא יגידו לכם כן לעשות ולהמשיך ככה, שאתם מדברים עם אנשים שיש בהם הגיון ומוסר , אז ברור שינסו לעצור אתכם לעשות את זה, אני מכירה סיפור כזה על מישהי שנגמר רע מאוד בבית חולים וגם עוד סיפור על מישהו שגילה שהמים שהוא שתה לא היו טובים לו וחברו לא סיפר לו את זה כי לא רצה להפסיד אותו והוא שתק, אני לא זוכרת את כל הסיפור, אבל אני יודעת שאדם אכפתי ינסה לגרום לך לראות את האמת ויוכיח אותך מאשר אדם שרק יחמיא לך וישבח אותך, לפעמים צריך לקבל הוכחות ותוכחות בחיים, כי אין מה לעשות, צריך לקבל את התוכחה בהבנה כי זה נאמר על ידי מישהו שכן אכפת לו ממך ורוצה בטובתך, גם אם אתה לא רואה את זה או מבין את זה ושונא את זה, אין מה לעשות, הרי מתישהו במקרה הרע תבין שהוא צדק שלא הקשבת לו .

היי
טוב פאק
אני באמת מבין
אצלך זה בהפרעת אכילה... אצלי זה בדברים אחרים
אבל אני באמת מבין אותך.

אני לא יגיד לך אל, כי אני יודע שאת לא באמת תקשיבי ואת תמשיכי עם זה.
אז אני לא שופט אותך... ולא כלום.
אני רק רוצה לדבר איתך.
שלחי הודעה.

טוב אני רוצה לספר לך על עצמי, זה לא בדיוק סיפור על הפרעות אכילה וכל זה אבל זה די קשור לבריאות וגוף האדם,אני לא תמיד הייתי מאלה שאכלו בריא ועשו כושר, גם שגם שאמרתי לאחרים לעשות את זה, לשמור על בריאות שלהם , לא תמיד הצלחתי לבדוק בזה, לי זה היה מסובך, בשביל שתביני את זה באמת, אני אסביר לך, אני בילדות שלי נהגתי אז לאכול בריא אחרי זה בקושי,והפכתי להיות מכורה למזון לא בריא מילדות עד לבגרות ועדיין , אני גם חשבתי בצורה שונה אבל דומה שאולי לא קשורה להפרעות אכילה אבל כן קשורה לבריאות, שזו זכותי לאכול הרבה ממתקים, לשתות המון קולות וכל זה, ובכלל פחות אוכל בריא לאכול, יש לי עדיין את הבעיה הזו , וגם לי אמרו אל תעשי את זה , תאכלי בריא וכל מיני הרצאות במשפחה על זה, וכעסים, אני גם חשבתי שזו זכותי לעשות מה שאני רוצה ואוהבת, לא הקשבתי לזה והתעלמתי מזה במשך החיים שלי, כי חשבתי שמה שאני עושה זה טוב, הייתי עיוורת לאמת, ועשיתי את זה במשך כל שנה ושנה, אפילו באולפנה ושירות לאומי והשלמת בגרות , ושם גם נהגתי לעשות את הדבר הכי טיפשי שיש , שתיתי קולה בבוקר וגם אכלתי קרואסן מה שהייתי צריכה לעשות זה להתחיל מחדש, אבל אני הייתי מאלה שמכורים לזה לדברים כאלה,ועוד פעם ועוד, עד שיום אחד זה קרה לי, אחרי ששיחקתי בבריאות שלי, התגריתי בגורל , שיחקתי באש, לא הקשבתי לאזהרות ולתמרורים אזהרה שהיו , ולזה שהעירו לי לא לאכול לא בריא וכל זה, פתאום זה הגיע וקרה, יום אחד שהלכתי ללמוד להשלמת בגרות שעליתי במדרגות שם, לא הרגשתי טוב, הכוונה שלא יכולתי אפילו ללכת או לעלות במדרגות בכלל , היה לי קשה ללכת ולעשות ריצה, מה שאני הרגשתי באותו זמן היה רע מאוד, הייתי עייפה מדי שאפילו נרדמתי באוטובוס ובכיתה, כוח לא היה לי , ואני עוד המשכתי לאכול לא בריא וזה עוד החמיר את זה, ואז לקראת פסח לפני שנתיים, הלכתי עם אימא שלי לבדיקות רופא וגם לבדיקות דם,יום לפני זה,הייתי מאוד עייפה וחלשה שאפילו כוח לעשות משהו לא היה לי שזנחתי את הווי שלי,ויומים לפני פסח, יום חמישי בערך, קיבלתי תוצאות של בדיקות דם, היה לי חוסר דם ואנימה ודברים חמורים, הייתי צריכה ללכת לאשפוז בבית חולים, לעבור עירוי דם וברזל וכל זה,במשך יום חמישי עד שני , אפילו לא היה אפשר ללכת לצימר אז, וזה לא היה נעים, היו לי כאבי בטן, שלשולים ועצירות, לפני שזה אובחן בתור קולטיס כיבית, והדיאטנית שלי שנתנה לי תפריט בריא להבריא מזה,נאמר שיום שלישי בערב לקראת בוקר רביעי, אני קמתי בלילה ודי הקאתי קצת ואז היו לי עצירות ,ולאחר מכן ששחרו אותי, וזה היו לי בעיות עם מוצרי חלב ודברים אחרים, אני סבלתי מבעיות קיבה כלפי חלב נוזלי, שוקולדים וממתקים אחרים ומזון כלשהו, והלכתי לדיאטנית שעזרה לי בזה ועדיין עוזרת, היה לי קולטיס שהיה פעיל אז, והייתי צריכה להתחיל מחדש וזה לא היה פשוט וקל להילחם בזה , חזרתי לזה איכשהו למרות שהכול טוב , תמיד יש לי חשש שזה יחזור המחלה , המחלה שהייתה לי אמנם לא מסוכנת כמו אנורקסיה ובולימיה, את שלי היה אפשר לעצור לפחות ולטפל, אבל אנורקסיה קטלנית יותר מקוליטיס וגם בולימיה , ושוב , מצבי היום די בסדר , אני עדיין מכורה למתוקים וכל זה למרות שאני רוצה להתחיל מחדש, למה אני מספרת לך על הקולטיס שלי? מאותה סיבה שזה קשור לבריאות האדם, שתביני את ושואל השאלה , אסור לשחק בבריאות שלך ולומר לי זה לא יקרה ואני אעשה מה שאני רוצה, אני עשיתי מה שבא לי במשך שנים , לא הקשבתי לאנשים שהיו לטובתי, הכנסתי לתוך הגוף שלי שטויות ורעלים שהרסו אותה לאט לאט, מצבה פחות או יותר,זה לא אומר שאם אני אמשיך לאכול לא בריא הכול טוב, זה פשוט מצב מטעה ואני מודעת לזה ושונאת את ז ה שאני לא יכולה לעשות את זה נכון, תעשו מה שאני אומרת ואל תלמדו איך להרוס את עצמכם , אני לא הקשבתי להוכחות שלא רציתי לשמוע אותן גם אם הן היו לטובתי ובשביל הבריאות שלי, אני התעלמתי , זה אותו דבר כמעט כמו לא להקשיב למי שמנסה לעזור לך להבין שזה רע להרעיב את עצמך, לאף אחד זה לא נעים , אבל זה לא אומר שצריך לוותר על האדם ופשוט לומר לא אכפת לי, את הלקח שלי אני מנסה ללמוד , וזה לא היה לקח שהיה קל ללמוד בבית חולים, עם עירוי דם וברזל כמעט כל יום, ובדיקות דם, וכל זה, ואז לעבור דיאטה שבה קודם היה צריך להיגמל מכמה דברים למרות שאת רוצה אותם ויודעת שזה עושה לך בקיבה , זו אחת הסיבות למה אני מנסה למנוע את זה, השנייה זה בגלל שאני הכרתי פה מישהי שהיא בזה בעבר והיא סיפרה לי שזה כלא לחיות בו ושאי אפשר לחיות ככה , זה פשוט כלא , את המחלה שלי קולטיס אני הצלחתי פחות או יותר לבלום, את האנורקסיה שתהיה לך, בלי טיפול מתאים יהיה קשה לעצור אם זה יגיע למצב קריטי, גם את זה קוליטיס לא קל לעצור שזה קריטי , אבל אנורקסיה זה יותר קשה לעצור שאין בלימה , ובואי נדבר כמו בני אדם עם שכל ומוח, את יודעת למה אסור לנסוע מהר מדי ? כי זה גורם לתאונות ואנשים נפגעים מזה או מתים, אז זכותו של אדם לנסוע מהר מדי ? או להתכתב באוטו שנוהגים ? או לחצות את הכביש בלי להסתכל ימינה או שמאול ? או ללכת לים בלי קרם הגנה ? לשחות בים שיש דגל שמודיע שיש סכנה ? לא לשתות מים שחם מדי ? האם זכותו של אדם לעשות את כל זה ולא להתחשב בתוצאות ?את יכולה לצחוק על זה ולומר מה שאת רוצה, אבל שזה מגיע אליך וזה יגיע, לא תוכלי לומר שלא ידעת ולמה לא ניסו לעצור אותך, שאין לך בלמים על מנת לעצור את עצמך מליפול לתהום, אז צריך שמישהו ישים לך בלמים בשביל לבלום אותך, האם זה נעים? לא, אבל זה מה שצריך לעשות? זה כמו מכוניות בלי בלמים, את יודעת בעצמך מה קורה אם לא בולמים שנוהגים מהר מדי .. תאונה, או לגעת בחשמל שכולך רטובה או יחפה , כל הקטע פה , מה שאני עושה פה זה למנוע ממך לעשות טעות ענקית, את לא רואה את זה עכשיו במצב הזה, וכנראה שלא תראי את זה שאת עדיין בשנאה עצמית וחזון הזה וכל מה שגורם לך לחשוב ככה, אז צריך שאת תראי את זה איכשהו ,יש לך שכל ותבונה להבין את זה, אפילו מי שהיו בזה לא היו רוצים שאנשים כאלה יסבלו מזה בעתיד. אני עושה את זה לטובתכם, נכון שזה מעצבן, הוכחות תמיד מעצבנות וגם תוכחות, אבל זה בשביל להאיר אתכם ולהציל את עצמכם, אם לא אתם אז מי כן ?למה לחכות אם כל שנייה פה חשובה וקריטית ומי יודע אם אתם תהיו פה מחר או אם תצליחו לחיות יום אחד בעתיד עם משפחה וילדים וחיים טובים אם תמשיכו ככה, הרי אפשר למות מזה אם לא מטפלים בזה ,ואם לא מטפלים בזה , זה יכול להחמיר כמו שדיכאון קליני מחמיר בלי טיפול טוב ועזרה , ואדם סובל עוד יותר עד שזה מגיע לנקודת אל חוזר של התאבדות ופגיעה עצמית ולקיחת כדורים על מנת למות , האם זו תהיה זכותו עדיין להתאבד או לפגוע בעצמו ?ככה זה בדיוק , שני הדברים האלה הם קריטיים בזמן, אי אפשר לדעת או לחכות שאדם פשוט יבין את זה בעצמו , אולי כן ואולי לא , אבל הבעיה שדיכאון גורם לאדם לוותר ולהתייאש, ואותו אסור להשאיר לבו , כי זה יכול להיות גרוע יותר ויש מקרים כאלה שזה נעשה ממש גרוע שזה הגיע להתאבדות ופגיעה עצמית, ככה זה עם הפרעות אכילה , אסור להשאיר בן אדם לבו ולתת לו להמשיך לעשות את זה, כי זה יכול להיות הרבה יותר גרוע מזה ממש ,וזה קריטי ,אסור להזניח דיכאון והפרעות אכילה, חייבים לטפל בזה,בלי טיפול המצב נהיה חמור יותר שזה כבר בנקודת הסבל על אנושי הכי נוראי, אז תביני את הנקודה פה, אין זמן , אי אפשר לסמוך יותר מדי על הזמן במקרים האלה, במקרים אחרים אולי, אבל במקרים האלה, פשוט אי אפשר . נקודה

חבל בן אדם, אני מנסה לעזור לך. אני מקווה שלא עשית את זה :-\

שואל השאלה:
חפרת

אני מבינה שלחצתי עליך יותר מדי אבל את מבינה שיש לי כוונה טובה לעזור לך להיות מאושרת ובריאה יחסית , נכון ? את בעצמך מודעת לזה שהמצב שנכנסת אליו הוא די קריטי, אני באמת מתנצלת עם התנהגות שלי הייתה יותר מדי לוחצת אבל במצב שבו אדם פוגע בעצמו וזה, ודברים כאלה, זה לא משהו שאפשר להיות שאנן ולא לדאוג, את יודעת בעצמך שזה מסוכן מאוד, ואת מודעת לזה בעצמך, אז תגידי לי את עצמך, אלה הפרעות אכילה, שאת עלולה לגרום לעצמך או אם כבר גרמת או הפסקת את זה , ואת בעצמך מודעת לגודל הנזק והסכנה שזה יגרום לך ולמצב של מוות או אשפוז, אז לפי הגיון בריא אין סיבה שאי אפשר לא לדאוג לבן אדם במצב הזה בכלל. את עושה משהו מסוכן, אז לפי הגיון בריא, אני אמורה למנוע ממך את זה, כי זה מה שעושים במצבים האלה, ונכון שהייתי צריכה לשחרר , אבל המצבים האלה היו קריטיים מדי ואי אפשר לדעת אף פעם מה יכול לקרות לך ויקרה לך. את בעצמך יודעת את זה ואת די חכמה שיכולה להבין את זה. שאת עושה משהו מסוכן כזה, איך את מצפה ממני להתנהג ? לא לדאוג לך? להתעלם שאת פוגעת בעצמך ? מה? עם זאת אני מצטערת שחפרתי לך, אבל אני מקווה שהבנת שזה היה מדאגה אישית עליך, אני בן אדם, אני מנסה ללמוד לשחרר, זה לא אומר שזה יהיה קל ופשוט , גם לעזור לאחרים זה לא כזה פשוט, תמיד יש יהיה עוד קושי ובעיות בזה, לומדים, אני מקווה שאם יצאת מזה דרך מישהו אחר או משהו אחר, הבנת את הכוונה שלי והבנת שלא באמת התכונותי לעצבן אותך ולהציק לך, זה לא את ואני , זה פשוט היה בגלל המצב שהיה קריטי מדי , וכל שנייה חשובה, סכנת חיים . ואת היית יכולה להיות בזה, אם את בזה כבר או היית.אני מקווה שאת בסדר עכשיו, עבר מלא זמן מאז, אני לא יודעת אם יצאת מזה או שאת בזה עדיין, אני מקווה שאת יכולה להבין את הכוונה שלי ולמה אני דאגתי לך בגלל המצב הזה. אגיד לך שוב, אני באמת מצטערת שלא שחררתי אותך כמו שרצית, הייתי חרדה לגביך וגם דאגתי לך ממש, כי זה היה מצב די מסוכן וקריטי , במצבים כאלה, זה פשוט שמרוב דאגה וזה, פוחדים שמשהו רע יקרה או משהו גרוע יותר, כלומר את מבינה שזה מצב מסוכן מאוד, אני לא רציתי שתפגעי בעצמך ככה, וגם לא התכוונתי לפגוע בך וללחוץ עליך, פשוט שבמצבים האלה, אי אפשר לדעת מה לעשות או שאין באמת הרבה זמן, את יודעת איך זה הפרעות אכילה, אז את יודעת שבזה הזמן לא תמיד לטובת אף אחד, אנשים מתים מזה או הולכים לאשפוז . למרות שלך לא אכפת מנקודת המבט הזו של רגשות שלילים, לי היה אכפת ממך,אני הייתי חרדה לגביך ודאגתי לך ונכון שהייתי צריכה לפעול אחרת ולשחרר אותך , אני יודעת שאת לא אהבת את זה, וזכותך לכעוס, אבל זה היה פשוט המצב הקריטי הזה של חיים ומוות, לא רציתי שתמותי בגלל זה או שתסבלי, אני יודעת שאי אפשר לשכנע את דעתך בקלות, אבל את בת אדם שיש בה תבונה וחכמה להבין את זה לפחות שאם דואגים לך, אז סימן שאת חשובה למישהו, גם עם עושים מיליון ואחת בטעויות ולא משחררים מזה כמוני, זה רק בגלל שלחץ הזמן היה קצר מדי , וזה לא שהיה אפשר להקל בזה ממש ולחשוב שאולי יהיה טוב יותר .. זו הפרעת אכילה . ידוע שזה מקצר חיים יותר מדיכאון קליני ומשפיע שלילי על אנשים . לפי הגיון , אני פעלתי בדוחק השעה, כי לא היה זמן לחכות, אם בכלל היה זמן , קשה לדעת אם היית בחיים או לא , גם שאני באמת לא רציתי לחפור לך . פשוט תביני , זה היה מצב קריטי של סכנת נפשות , הנפש שלך שאולי לא אכפת לך ממנה . לא רציתי שתחיי כל החיים שלך בסבל וגדול וגם לא בגללי . ובגלל הטעויות שלי, אני מצטערת על כל הטרגירים ומה שגרמתי לך, וגם לאנונימית שחסמה אותי, אני רק מקווה שתבינו , שלפעמים לא קל לשחרר, שמוח שלך גורם לך לחשוב מחשבות כאלה שמשגעות אותך. אני במאת רציתי לשחרר אותך, אבל המחשבות שמה אם ואם לא, היו מטרידות, בגלל שזה היה מצב מסוכן מדי.