פריקה ; אתם לא חייבים לקרוא / לענות

נמאס לי
נמאס לי מהחיים המזורגגי* האלה .
אין לי כבר כוחות נפשיים ופיזיים להכיל את כל הצרות של האחרים כאילו אין לי מספיק משלי.
למה החיים שלי לא נורמליים? "כמו הספר" כמו שקוראים לזה,
למה מקיפים אותי אנשים שרק מכבידים עליי וכל אחד מהם העניק לי עוד קלון ועצבות בלב.
אני רוצה כבר לגדול ולחיות חיים משלי , לבד , לא לערב אף אחד . להיות ע צ מ א י ת.
אני שונאת להיות תלויה באנשים בגלל הגיל שלי , באלי להיות כבר גדולה ולעשות עם החיים שלי משהו.
הלב שלי כבר כבד , יותר מדי , עוברים עליו הרבה דברים.
העצבות בלב רודפת אותי ולא עוזבת , אפילו לא לרגע אחד , "זאת רק תקופה" "היא תעבור" אתם אומרים ? חהחהחה . היא כבר ככה יותר מדי זמן , כנראה שאני צריכה להשלים עם העובדה שאלו החיים שלי ולחכות לגיל שאני כבר אהיה אדון לעצמי ? כנראה
בנתיים ננסה להפיק את הטוב ביותר מזה ונחכה לתקופה הטובה שכולם מדברים עליה.