למה נותנים טיפ אחרי שאוכלים ?

על השירות של המלצר

שואל השאלה:
מה אכפת לי מהשירות שלו :/

בשביל להוקיר על הכל, במיוחד לרוב מביאים כשהם נותנים מנה על חשבון הבית.
גם נחמד יותר להביא מאשר סתם ללכת כמו אגואיסט...

בדיוק . זאת העבודה שלו למה שאני אשלם

שואל השאלה:
כן מה זה

רק העתקתי :)
מאות מיליוני אנשים ברחבי העולם מניחים על השולחן מרצונם כסף מכיסם שמיועד לזרים על בסיס קבוע, אחרי שהשירות כבר ניתן להם. לעומת סוציולוגים ופסיכולוגים שחוקרים את התופעה כבר שנים, כלכלנים די התעלמו ממנה, עד שהתברר שטיפים הם תעשייה שמגלגלת בארצות הברית לבדה 44 מיליארד דולר בשנה, וזה רק בתחום המסעדנות והמזון. 58 אחוזים ממשכורתם של מלצרים אמריקאים מגיעה מטיפים, ואלה רק הטיפים המוצהרים - אם לוקחים בחשבון את אלה שלא מדווחים למס הכנסה, מדובר בהרבה יותר מזה. גם שליחים, מתדלקים, בל בויז, חופפים ושאר בעלי מקצועות מאותגרים משכורתית בונים על הכמה שקלים שתשאירו להם. אלא שכאן נתקלו הכלכלנים בקשיים. המודלים הכלכליים הקלאסיים מתייחסים לאדם כרציונאלי ואנוכי, כזה ששואף תמיד למקסם את התועלת מכל אינטראקציה שבה הוא מעורב, מסביר דר עופר עזר, מרצה וחוקר במחלקה למינהל עסקים באוניברסיטת בן גוריון. בעבר, רגשות לא נלקחו בחשבון במודלים כלכליים. כמעט כולם הניחו שהצרכן אנוכי, אבל טיפ שניתן על ידי לקוחות שאינם לקוחות חוזרים לכאורה סותר התנהגות אגואיסטית, מאחר ונותן הטיפ מוכן לוותר על מוצרים שיכול היה לרכוש לטובת מטרות לא אגואיסטיות, כמו נדיבות או היענות לנורמות חברתיות. אם מניחים שאנחנו ערימה של אגואיסטים שדואגים רק לטוב שלהם, היינו אמורים לתת טיפים רק במקומות שאנחנו מתכננים לחזור אליהם, במטרה שיטפלו בנו יפה יפה כשנגיע. אבל מחקרים שהשוו בין לקוחות קבועים ללקוחות מזדמנים הראו שכולם משאירים פחות או יותר אותו תשר. הממצאים האלה חיזקו את המסקנה שאנחנו לא נותנים טיפ בשביל השירות שנקבל בעתיד, אלא בשביל להיחלץ מהלחץ החברתי שמופעל עלינו בהווה. ממחקר שעזר ערך בישראל ובארצות הברית עולה שכשאנחנו לא משאירים טיפ אנחנו מרגישים נבוכים, אשמים ולא הוגנים, מה שגורם לפגיעה בתחושת הערך העצמי. אם נותן הטיפ סועד עם אנשים אחרים, שרואים כמה טיפ הוא משאיר, נוצר לחץ חברתי ברור, הוא מסביר, אבל גם אם הוא סועד לבדו, הידיעה שהמלצר יראה כמה טיפ הוא משאיר מייצרת לחץ דומה, גם כשהמלצר הוא זר. מחקרים פסיכולוגיים מראים שאנשים לא רוצים להסתכן בגינוי חברתי, גם מצד זרים גמורים, אפילו אם לא יפגשו בהם שוב לעולם. עם זאת, המחקר גילה פערים משמעותיים בין הלקוח האמריקאי והישראלי: בעוד ש-60 אחוזים מהנשאלים בארצות הברית הרגישו אשמים כשלא השאירו טיפ ו-44 אחוזים היו נבוכים, בישראל רק 13 אחוזים מהנשאלים ציינו אשמה ורק 23 אחוזים ציינו מבוכה כסיבה למתן טיפ. לא רוצים להרגיש אשמים מולה. מלצריתבכלל, אין הרבה מילים טובות לחלוק לטיפר הישראלי. מסקר שערכו the marker ומכון גיאוקרטוגרפיה עולה כי אמנם רק חמישה אחוזים מהישראלים מצהירים שאינם משאירים טיפ בכלל, אבל בפועל, הישראלי נותן טיפ רק ל־2.4 בעלי מקצוע בחודש בממוצע, בעוד שבפועל סביר להניח שהוא מקבל שירות ממספר גדול יותר של נותני שירותים. רוב הישראלים נותנים טיפים למלצרים (88 אחוזים), אחריהם לשליחים (57 אחוזים), לבל בויז בבתי מלון (34 אחוזים), לחופפים במספרה (32 אחוזים) ואחרונים - למתדלקים (16 אחוז). שיעור הטיפים, מתברר, גבוה יותר בקרב צעירים ובעלי הכנסה ממוצעת ומעלה, אבל לכל נותני שירות יש קהל אוהד אחר. את עובדי המלון מצפרים יותר אנשים מבוגרים, בעלי השכלה ממוצעת ומעלה; טיפ לחופפים במספרה מעניקות בעיקר נשים; ואחוז נותני הטיפ למלצרים עולה ככל שהלקוח מבוגר יותר.

כי חלק מהמלצרים עושים עבודה לא מובנת מאליו.. תשווי עכשיו מלצר שיתן לך תשומת לב 100 אחוז לבין מלצר שעושה נטו את העבודה שלו ומערבב את כל הזמנות כאילו כלום..