אני חושבת שאין לי רגשות תמיד המשפחה שלי אומרת לי את זה ואני לא מצליחה לתקשר עם אנשים כל-כך יש המשך

מבין אבל זה ךא משהוא שצריך להגיד לזרים ברשת חברתית.

גם לי אין אבל זה תלוי מתי

שואל השאלה:
לתקשר עם אנשים כל כך ואני מחייכת וצוחקת בכוח לרוב ואני מחייכת רק אם זה מישהו חתיך או בבוקר כי אני מחייכת משוק והלם

מה ההמשך

מה ההמשך

תחפשי משהו שעושה אותך שמח

שואל השאלה:
למה מה הבעיה זה רשת חברתית אנונימית

שואל השאלה:
המשפחה שלי אפילו לא משמחים אותי כבר כמה שנים לא משנה מה קורה

שואל השאלה:
אני חושבת שאני קצת כמו הילד מ"סוף הפאקינג עולם"

שואל השאלה:
ויש לי חברות שהם מאלו שנותנות ידיים ומחברות תמיד ואומרות חיימשלי אהבה שלי וזה ואני לא יועת איך להגיב אז אני מחזירה בכוח כנל חיבוקים וכו'

גם אני לא אומרת חיימשלי, סתם מרגיש מוזר. אבל את האמת לא כל כך הבנתי את הבעיה שלך

שואל השאלה:
הבעיה שלי זה שאני קרה מה אני עושה אני צריכה להתחתן מתישהו ולהתרכך

אולי תנסי לחשוב על דברים שקורים יותר לעומק כול מיני דברים שדורשים תגובה תנסי להבין איך את אמורה להגיב אם לשמוח או לכעוס ותנסי לקלוט לאט לאט איך החברה רוצה שתתנהגי ואחר כך זה יבוא לך בטיבעיות. מניסיון...

אף פעם לא הבנתי את אלה שכל הזמן מחבקות ומנשקות. אני חושבת שהן עושות את זה כי הן חושבות שכך נכון לנהוג ולא מתוך רגש אמיתי כלשהו.
יש שתי אפשרויות: האחת היא שאת מאוד מופנמת ולכן קשה לך להחצין רגשות. ואז, אנשים מפרשים את זה כאילו אין לך רגשות. והשנייה היא שיש לך רגש פחות חזק מאשר לאחרים. גם זה משהו שיכול לקרות, וזה בסדר.
האם את מרגישה רגשות ולא מחצינה אותם, או שאת מרגישה אדישה? אגב, אם את אדישה ובנוסף עייפה ויש לך סחרחורות, יכול להיות שיש לך תת פעילות של בלוטת התריס. במקרה כזה כדאי שתלכי לרופא שלך ותבקשי ממנו שיבדוק זאת (בדיקת דם פשוטה).
בנוגע למשפחה שלך: באילו הקשרים הם אומרים לך את זה? תוכלי לתת דוגמה?

יש אפשרות שאת מופנמת או שקשה לך לבטא רגשות או משהו כזה

שואל השאלה:
סורי שלא עניתי באותו יום ששאלת את השאלה (וספרותם) שהם מחבקים אותי נותנים לי מחמאות אני פשוט לא מצליחה להרגיש צורך בדברים שאנשים רגילים וכביכול חמים עושים ואומרים בכללי ואני לא יביא למישהו נשיקה או חיבוק מיוזמתי כי אני פשוט מרגישה כאילו יש הרבה דברים שהם עותר מידי ריגשי כזה לתת חיבוק נשיקה וכו' אז אומרים לי שאני קרה

שואלת יקרה,
החיבוקים והמחמאות הללו, איך הם גורמים לך להרגיש? מביכים אותך, מציקים לך, מעיקים עליך או סתמיים בעינייך? אני מכירה מספר אנשים (כולל בעלי), שהבעות חיבה מוגזמות גורמות להם למצוקה ממש. השאלה היא איך זה משפיע עליך.
אם זה "רק" סתמי בעיניך ולא גורם לך לסבל של ממש, מצבך יחסית טוב. מחבקים אותך? - השיבי חיבוק (אם זה לא מעיק עליך). מחמיאים לך? - אמרי תודה וסגרי ענין.
האם הבעיה היא מעבר לכך? אשמח אם תוכלי לתת לי דוגמה לסיטואציה, שהסתיימה בכך שטענו כלפיך שאת אדם קר. זה יעזור לי לעזור לך. :)

שואל השאלה:
זה מעיק עליי ואני לא חושבת על זה הרבה תאמת כאילו זה לא משהו נחוץ לדעתי וזה אפילו קצת חונק אותי רגשית שעושים לי את זה אני נכנסת ללחצים שאני מרגישה ריקנות

שואל השאלה:
ודוגמאות למשל אמא שלי אומרת לי ולאחים שלי אני אוהבת אתכם וכו' חיבוקים נשיקות ואני מתי שישר יש נשיקות חיבוקים אני מתרחקת ומחבקת מאילוץ ואני לא אלופה בלשקר אז אני כביכול הקרירה יש לי את זה מהיוםי שאני זוכרת את עצמי

וואלה, את ממש כמו בעלי...
שאלה: האם את חושבת שתוכלי לדבר עם אמא שלך על זה, בפרטיות? להסביר לה שהיא אמא שלך ואת אוהבת אותה, אבל הבעת רגשות גורמת לך להרגיש לא בנוח? או שאין עם מי לדבר?
אגב, המשפחה שלי היא משפחה מאוד אוהבת ומחבקת, ובעלי קצת סובל מזה.

שואל השאלה:
לא יכולה לדבר עם אנשים בפרייבט זה מלחיץ אותי

יכול להיות שאת סובלת מחרדה חברתית? בגלל זה אינטימיות והפגנת רגשות מרתיעים אותך.
האם יש בעולם אדם כלשהו שאת מרגישה קרובה אליו? האם עצם הרעיון של קיום אדם כזה מרתיע אותך?

שואל השאלה:
לא יודעת אם זה נגרם ממישהו מסוים אבל אני לא משוחחת עם אף אחד בעולם רק אני והוא ואני מסתכלת לו בעיניים או לא מתעסקת במשהו זה מוציא אותי מאזור הנוחות שלי גורם לי לדופק מהיר כאב בטן כאב ראש יובש בגרון ועוד

שואל השאלה:
רק עם בע"ח אני מרגישה בטוחה וחופשיה אני מרגישה לא לבד כם בע"ח אף פעם

הו, אני כל כך מבינה אותך בהקשר של בעלי החיים! גם אני מוצאת את החברה שלהם מנחמת.

תראי, לפי התסמינים שתארת, את סובלת מחרדה חברתית. לשוב לי לציין שאני לא רופאה וכל מה שאני אומרת בהקשר זה נובע מנסיון החיים שלי.
כמו שאני מבינה את המצב, יש לך כמה אפשרויות:
1. ללכת לרופא ולספר לו בדיוק את מה שכתבת כאן בהודעה הלפני אחרונה, על איך המחשבה על אינטימיות גורמת לך להרגיש. אני מניחה שהוא ייתן לך תרופה נגד חרדה, או שישלח אותך לפסיכיאטר. לפרוטוקול, פסיכיאטר הוא בדיוק כמו כל רופא אחר. הוא כנראה יצליח יותר באבחון הבעיה המדויקת והתאמת תרופה.
2. את יכולה לנסות תרופות הרגעה "טבעיות": פרחי באך, רגיעון וכל הללו. אישית אני לא מאמינה בתרופות "טבעיות" - אני לוקחת ריטלין (קיבלתי בזמנו מרשם מפסיכיאטר), ושום דבר "טבעי" לא עזר לי. אבל יש כאלה שטוענים שזה עוזר.
3. לחפש באינטרנט הנחיות למדיטציה. יש סוגים רבים של מדיטציה. חפשי את זו שאת מתחברת אליה ושתוכל להשפיע עליך לטובה. תרגלי באופן יומיומי עד שתרגישי שאת רגועה יותר.
4. "דמיון מודרך": דמייני סיטואציות שמלחיצות אותך. הנחי אותן בצורה כזו, שהתוצאה תהיה זו שאת רוצה שתהיה, לא זו שאת חוששת ממנה. למשל: דמייני שאמא שלך מחבקת אותך. הכריחי את עצמך להישאר רגועה. הזכירי לעצמך שזה לא אמיתי אלא רק בדמיון שלך. כך, לאט לאט, תלמדי את עצמך להתמודד עם מצבים מלחיצים. המעבר מהדמיון למציאות קל יותר ממה שחושבים.

מנסיוני, אני ממליצה על:
1. רופא.
4. דמיון מודרך. זה עזר לי מאוד כשהתחלתי עם בנים. :)