מה יותר קשה נפשית?בולימיה או אנורקסיה?

לא חושבת שיש מקום להשוואה.

אני חושבת שבולימיה, כי האשמה שאכלת כל כך גדולה ואז יש גם אשמה שהקאת, פשוט הכל נורא.
אבל שתיהם קשים

אנורקסיה מניסיון

בסך הכל, גם לבולימיה וגם לאנורקסיה בסיס זהה. הבעיה היא שברוב המקרים המשקל של הבולימיות תקין. בניגוד לאנורקסיות שנמנעות מאכילה ומאבדות 15% ממשקלן. אנורקסיה יותר קל לאבחן. כשההורים פתאום שמים לב לירידה בלתי מוסברת במשקל, להפסקת הווסת, להמנעות מאכילה.
לעומת בולימיה שטקסי ההיטהרות נעשים בדלתיים סגורות במרחב הפרטי.
קשה להשוות בין שתי ההפרעות.
הסיבה לכך נעוצה בתפיסה השגוייה לכך שמדובר רק בהפרעות אכילה, אך לכל הפרעת אכילה שרשרת של קונפליקטים בלתי פתורים. לכל הפרעת אכילה ישנו טריגר. התעסקות רק בסימפטום עצמו, לא תפתור את הבעיה.

למשל, נערה שאחיה התעלל בה מינית החלה לפתח אנורקסיה. מתן טיפול רק באנורקסיה, ללא התייחסות למה שהוביל אותה לכך, לא יפתור את הבעיה ואת המצוקה של אותה נערה.

שורה תחתונה, כל מקרה לגופו.

בולמיה ברור באנורקסיה להיפך יש לך הרגשה של שליטה וכו' אבל בבולוניה זה פשוט נורא...

בבולמיה