אני מרגישה נורא. אני לא רוצה לחיות יותר ,פשוט אין טעם לחיות!(בת 12)

המשפחה שלי שונאת אותי,ולא! אל תגידו שהיא אוהבת אותי! אני מרגישה שאני רק עושה להם רע וזה נכון! היום אמרתי לאמא שלי שהיא מחרבנת עליי והיא שמעה לא נכון וחשבה שאמרתי שהיא מחרבנת על כולם! אחר כך אח שלי צרח עליי שאני טועה והיא עושה הכל בשבילי כשהוא בכלל לא יודע כלום כי הוא כל הזמן בבסיס וחוזר רק לסופ"ש. יש לי בעיות עם השיער וממש קשה לי לסרק אותו ולאסוף אותו כי הוא ממש נפוח וארוך! ואני לא רוצה לגזור אותו כי גידלתי אותו ממש הרבה זמן ואני לא רוצה!!! אמא שלי ביקשה ממני לסרק את השיער ורק אחרי 10 דקות התחלתי לסרק אותו וכשביקשתי ממנה עזרה בסירוק היא התחילה לצעוק עליי ולהגיד לי שהיא ביקשה לפני 10 דקות ולא עשיתי... אז התחלנו לריב ולצעוק אחת על השניה ואמרתי לה שהיא מחרבנת עליי! היא נעלבה והחליטה שקיללתי אותה מה לעזעזאל??? לא קיללתי אותה להגיד את זה, זה לא נחשב לקללה! אז בסופו של דבר אני סירקתי אותו ושאלתי אותה יפה וברוגע עם עיא יכולה בבקשה לאסוף לי אותו כי הוא ממש נפוח ,יותר מבדרך-כלל. והיא אמרה,מצטערת אני קצת עסוקה בלעשות את מה שאמרת שאני עושה(לחרבן עליי) אז כל כך התעצבנתי שהתחלתי לבכות לצעוק,אז היא לקחה את האחים שלי ונסעה לעיר בלעדי! הם קונים דברים לביה"ס ואני זאת שצריכה את זה הכי הרבה! ונמאס לי כבר!!! אני בוכה כל כך חזק, ועוד אח שלי אמר: "בשביל ילדה שתקועה חודשיים בבית,יש לך הרבה טענות." "תצאי עם חברות תבלי" אמרתי לו: "אין לי אפילו כסף ולא נעים לי לבקש מההורים!" "וגם בקושי יש לי חברות אני תמיד מציעה להן לצאת וכולם "עסוקות" לא רוצ לא רוצה לא רוצה!" נמאס לי להגיד לעצמי שאני סתומה אני פשוט לא יכולה יותר!!!!