היי כתבתי איזה סוג של שיר לא ככ אשמח אם תקראו וחוות דעת))

יום עבר שבוע חלף כך הכל נגמר בשנייה
ואנחנו עדיין תקועים באותה בעיה,
למה אנחנו לא ממשיכים החיים?
הכל ככ מבולגן שעם העבר להשלים לא יודעים

אני צועקת, צועקת מבפנים
וכל יום שמה מסכה עם חיוכים,
הבעיות לא קלות אבל איתם נלחמים
גם אם ממש קשה אפעם לא מוותרים

הזמן יעשה שלו כולם אומרים
אך מבפנים אני מרגישה ככ הרבה חוסר אונים
תלך מכאן, תעזוב אותי לא רוצה לחשוב עלייך
אבל כל יום פעם אחר פעם מתגעגעת אני אלייך

נכון אני התבגרתי
אבל מי אמר שאת התקופה הזו אני עברתי?