אמא שלי מכחישה את זה שיש לי חרדה חברתית

לכי ליועצת או מורה או מישהו שאת סומכת עליו ותספרי לו

לכי ליועצת שלך בבית ספר ודברי איתה על החרדה החברתית שלך ועל זה שאמא שלך לא עוזרת לך

שואל השאלה:
זה בעיה אצלי ללכת ליועצת או למורה כי אני שונאת את היועצת ולמורים לא אכפת ואני לא סומכת על אף אחד מהם

אני לא חושב שיש לך ברירה...

תגדירי לי את זה איך זה , כי גם לי יש אני יודע מה זה טוב מאוד

זה קשור באנשים , שזה נורא קשה לך ללכת במקומות ציבוריים או עם הרבה אנשים ואת חושבת מה מסתכלים וכל זה ? וזה כמו סיוט ? (בית ספר ,קניון, ביג כל זה)

שואל השאלה:
פשוט שאני מרגישה שתמיד מסתכלים עליי ועל מה שאני עושה, כל פעם נגיד שאני רואה אנשים מדברים זה מרגיש שהם מדברים דברים רעים עליי, שכל האנשים חושבים עליי שאני מוזרה, מגעילה, בלי טקט שלא כדאי להתחבר אליי וכל מילה שאני אומרת או שאומרים לי אני מנתחת יותר מידי ומתחרטת על זה שדיברתי.
הלב שלי מתחיל לדפוק ואני נלחצת מסיטואציות חברתיות הכי פשוטות ואפילו אם זה לא אנשים שאני מכירה נגיד סתם הולכת ברחוב עם הרבה אנשים אז הם חושבים שאני מוזרה ושאני נראית מוזר ודברים כאלה.

כן אני מתמודד עם אותם דברים כל יום .. אין ממש מה לעשות , אפשר להתאמן אבל זה לא יעלם אף פעם . זה פשוט סיוט וזה בכל מצב לא משהו שפסיכולוג יכול להעלים לגמרי הוא רק יכוון אותך איך להיות יותר טובה מבחינה חברתית וקצת להתעלות על זה , ולכן אין מה לעשות את והמשפחה צריכים לקבל את זה ולחיות עם זה . זה עדיף מלהיות נכה משותק או עם פיגור שכלי

גם עליי חושבים שאני מוזר אותו דבר , ככה אצל אלו עם החרדה הזאת . אם אנשים לא יודעים שיש לנו את זה אז יגדירו אותנו כ"מוזרים" או שונים