אנשים עם חרדה חברתית בצבא

תלכי לצבא תתיכשלי תאמיני לי אחר כך לא תהיה לך חרדה יותר!

שואל השאלה:
ואת אומרת את זה בתור מישהי בצבא?
אני בקושי מסוגלת לדבר עם אנשים בלי להפוך לאדומה ולגמגם ולחשוב כל הזמן מה הם יחשבו עליי (שזה ידפוק אותי מול אנשים וגם ביום המאה עם הנתונים), אני לא מסוגלת להתקלח במקלחות משותפות ובטח כשאין וילון (גם לא עם בגד ים), אני לא יכולה לעשות ספורט ליד אנשים, אני לא יכולה לאכול ליד אנשים ויש עוד הרבה דברים שאני לא מסוגלת לעשות כבר שנים שאני רק מנסה שוב ושוב ונכשלת.
השאלה שלי היא למישהו שעבר את זה ואם החרדה עברה לו או נהייתה פחות קיצונית או שהיא נהייתה יותר גרועה
אני יכולה לקבל פטור ולעשות שירות לאומי אבל אני עדיין רוצה לשמוע מאנשים שעברו את זה

לי זה מאוד השתפר ועזר לי להתגבר עליה.

אני דברת איתך בתור אחת שגם היה לה חרדה חברתית זה לא משנה באיזה מקום את כל עוד את נימצאת במיסגרת חברתית את עוברת את זה וכ אני הייתי במקום שלך ומתתי מיפחד עד שלאט לאט החלטתי שאני מתמודדת עם הבעיה ולא בורחת מימנה והיום תודה לאל אני בלי החרדה הזאת!
והצעה שלי תפסיקי לישפוט אנשים לפי הגיל שלהם כי את לא יודעת מה כל אחד עבר וכמה!

לדעתי שירות לאומי זה גם טוב אבל בתור אחת שבצבא שהייתה לה חרדה חברתית.. באמת שזה העביר לה אותה כמעט לגמרי כאילו בהתחלה היה קשה אבל אחר כך הצלחתי להתגבר על זה. לדעתי זה ממש יעזור לך במקום לסבול מהחרדה הזאת לכל החיים

לדעתי תלכי, ואני אפרט.

דבר ראשון, אני חושב שאת יכולה לנסות לקבוע ללכת לקבן ולדבר איתו/ה על הבעיה והרצון לשרת בכל זאת ולנסות לראות אם תהיה לך אפשרות להוציא פטור אם את רואה לאחר כמה זמן שהמצב שלך מתדרדר. אולי יגידו לך שיש לך שכן יש לך אפשרות ליצור איתם קשר במקרים האלה או משהו בסגנון ולקבל פטור.

דבר שני, הצבא זו מסגרת שהיא מצד אחד חברתית יותר כי עושים שם כל הזמן דברים בקבוצה או בזוג, וגם כשאוכלים זה עם אנשים. אבל כל הזמן יש שינויים, זה לא כמו למשל לצאת עם בילוי עם אנשים שזה יכול ממש להפריע המחשבה של מה אם תפשלי או שתעשי משהו מביך ותהיה עליך תשומת לב ואז את פשוט נתקעת בבילוי של כמה שעות אולי או משהו כזה ואולי קשה ללכת פשוט. שם, לפחות בטירונות, זה מאוד משתנה. אז אכלת עם כמה אנשים בחדר אוכל ולא הצלחת לדבר איתם או לומר משהו רגע אחרי זה את תהיי חלק מאיזה משהו שהמפקד/מפקדת אמרו לעשות ולא תראי את האנשים מהחדר אוכל, פתאום זה אנשים טיפה שונים. אחרי כל סיטואציה שלכאורה יכולה להיות מביכה, יש לך פתאום עוד הזדמנות. את לא נתקעת עם אף אחד ולא מכניסה את עצמך לשום סיטואציה מחייבת. וחוץ מלעמוד איפה שצריך לעמוד ובצורה שצריך לעמוד, אין לך שום דרישה מבחינה חברתית במובן מסויים.
יש דינמיות, את לא תקועה עם אותם האנשים כמו באירוע חברתי או פעילות לימודית בכיתה של כמה שעות. לדעתי זה משהו שממש עוזר.

בנוסף, יש הרבה הזדמנויות לעבוד על החרדה החברתית ועל הופעה והתבטאות מול אנשים. גם בגלל כל הדינמיות שדיברתי עליה וגם בגלל דברים כמו העברת תכנים מול הצוות/מחלקה/פלוגה שאת יכולה להתנדב לעשות אם בא לך לאתגר את עצמך ממש. (זה קצת לשאוף ממש רחוק, אבל אם איכשהו המסגרת הזאת תעזור לך להרגיש בנוח עם האנשים, אז את לא חייבת לעצור שם, יש לך עוד לאן להתקדם)

אני עכשיו בצבא ואני מרגישה שהצבא ממש שיפר לי את החרדה החברתית. אני עדיין מתמודדת איתה אבל היא יותר קטנה.
אם פעם קיבלתי חרדה גדולה כשהייתי נכנסת לקניון מלא באנשים היום אני מקבלת חרדה קטנה.
במסגרת התפקיד שלי יוצא לי לראות המון חיילים ביום וגיליתי על עצמי שאני ממש חברותית ושקל לי לדבר ולצחוק עם אנשים. אומנם בקבוצות אני עדיין נטמעת כמו בעבר אבל קצת יותר קל לי לפתח שיחות אחד על אחד.
אני לא יודעת מה לומר לך, הצבא יכול לשפר ולהחמיר..
לפי דעתי תנסי כבר מעכשיו לשפר את המצב.
לכי למסעדה ותאכלי שם.
לכי לחדר כושר ותתאמני שם.
לכי לקניון ותסתובבי שם.
בהתחלה יהיה לך קשה אבל עם הזמן זה ישתפר.
בהצלחה (:

לי אישית יש חרדה חברתית ולפני שהתגייסתי גם היו לי את החשדות האלה לא ישנתי בלילות מרב פחד, אבל בצבא הגעתי למצבים שלא הייתה לי ברירה. הייתי חייבת לדאוג לעצמי כי לא היה אף אחד אחד שיעשה את זה בשבילי ודיברתי ועשיתי דברים שבחיים לא חשבתי שאני יעשה ואני יכולה להגיד שהצבא זה הדבר שהכי עזר לחרדה החברתית שלי.

תמיד אפשר ללכת במקביל לפסיכולוג מסובסד
אחלה תרגול הצבא

לדעתי התשובות שנתנו לך כאן ללמה כן להתגייס הן מאוד נכונות וטובות! ואני חייבת להוסיף בתור אחת שיש לה חרדה חברתית (ומתגברת עליה לאט לאט בשנים האחרונות) באמת זה קצת הרס לי את יום המאה.. בתחנה של הדיבר מול קהל התחלתי לדבר ולפני שקמתי ניסיתי לשכנע את עצמי שאני יכולה ושאני יודעת (ודי ידעתי מה אני הולכת להגיד) ואז עמדתי ודיברתי וכולן הסתכלו עליי ובמיוחד הכי גרוע היו המאבחנות שהסתכלו ורשמו דברים התחלתי להילחץ ולהאדים והלב שלי דפק נורא מהר אבל בסוף זה עבר.. קיבלתי בסוף ציון 3 בהדרכה ככה שזה לא ממש גרוע אבל לא גבוה מאוד.. יום המאה שלי לא היה משהו אם להגיד את האמת והציונים בהתאם חחח (הכי נמוך זה 3 אצלי אבל יש לא מעט 3).. אבל באמת שזה לא נורא בסך הכל וכשמגיעים לצבא מוצאים חברים אפילו חבר/ה אחת ולאט לאט מבינים שהכל בסדר ומתחילים לצבור ביטחון ולדבר עם אנשים ולהיפתח לאנשים..