כתבתי קטע על עצמי הוא ארוך אפשר לשמוע תגובות כנות?

ילדה מטומטמת עייפה

מה אני עושה פה בכלל? אני לא יודעת איך הגעתי לכאן מה לעזעאל צריך לעשות? האם אני מיוחדת כמו שאני מנסה להראות? כמו שאני מנסה למכור לעצמי, שאני לא כמו כולם. שיש לי עומק ומחשבה שלא נמצאים בכל אחד אבל בעצם אני מתעסקת באותו הבל וסרק כמו כולם מתעצלת, לא חושבת, עם מחסום בהשראה. מתעסקת בה, בו ובהם כל אותם חסרי תבונה . בזבוז של חיים חסרי משמעות . חשיבות כמו של גרגר אבק בחלל ככה אני מרגישה כל הזמן. ובמיוחד בלילות שהמוח צף פאק זה נשמע נדוש אבל זה באמת כך, מחשבות מתרוצצות בראש לא נותנות להירגע איך אתה מצפה שאפתח המפתח אצלך. אני לא יכולה יותר, ואני אולי מפונקת .יש אנשים שהיו מתחלפים איתי בשנייה ואני פה יושבת כותבת מילים מתפלסופות בשקל ובוכה כמו ילדה . די נמאס לי מה ביקשתי להיות שמחה למה זה כל כך קשה אני לא מבינה. זה הכל בגללם די מה אכפת לי בכלל שילכו לעזאזל אני לא צריכה להתנצל, אני לא צריכה להתרגש, אני צריכה להיות הכי מאושרת שיש. רבאק אני חיה בשביל עצמי לא בשביל אחרים שאלוהים יחליט להתגלות אשנה את המסלול אבל זה מה שיש זה מה שבראת מי שלא תהיה ומפה אני לא אשתנה ולא אחוש רגשות אשם על צורך שקיים ולא אוכל את עצמי מבפנים על רגשות מזורגגים אני פה בנתיים לא כמו סלע . כמו עץ צף במים שטה בלי תחושה, בלי כיוון, מטרה שטה מקווה לא להיסחף בסערה . רציתי להבין את משמעות החיים שהבנתי שלא רציתי את הדברים הקטנים אבל גם הם נעלמו לי מהעיניים והחיים עצובים בנתיים חדשות עצובות כלום מסביב עצובים אדישים וגם אני כבר הפכתי לקהת חושים. רוצה לחוות את ההנאה אותה חוויתי פעם רק מחהיות בתוך הים ולהקשיב לגל אולי אני משוגעת אבל יש בזה משהו קוסמי כאילו הים קורא לי שוב ושוב זה המקום שלי פוחדת שאם אשחה לא אשוב כי למה יש לשוב בשביל אנשים די נמאס לי להיות מחוברת רגשית אולי עדיף ללא שורשים ללא הגנה אולי רק ככה יש אומץ למצוא תתשובות בעצמך .