למה אתם חושבים שזה קל ללכת ולהתגבר על חרדה חברתית?

זה לא. כשאומרים את זה רק מנסים לעזור בדרך כלל ותזכרי שמי שלא חווה את זה לא מבין את זה כנראה..

זה בלתי אפשרי.
אבל אני הצלחתי וזה גם לא נחשב הצלחה
לפני שנתיים לא היו לי חברים ואני סבלתי כל כך בבית ספר ובקושי היו לי חברים .
עד שאמרתי לעצמי בחופש הגדול אני אשתנה ודיברתי רק עם חבר טוב אחד ופשוט לא נפגשתי עם אף אחד מבית ספר ,והשתינתי והתחלתי להיות יותר מצחיק ועם יותר ביטחון.
ונרשמתי למחנה של תנועת נוער ופשוט שם התנהגתי עם ביטחון ויותר מצחיק בגלל שהשתינתי וזה כל כך לא אני ,אני תמיד הייתי ביישן ופתאום אני צועק מול הרבה אנשים. והכרתי חברים חדשים במחנה .
ושהתחיל בית ספר חזרתי להיות ביישן ובלי ביטחון כמו פעם וזה דפק לי תאופי אבל עדיין אני מתמודד עם זה

זה ממש לא קל כאחת עם החרדה הזאת
^לא, זה ממש לא אובר ביישנות, זה שגם שאני עם אנשים שאני בנוח איתם אני שופטת כל מילה שלי ושאני מרגישה לחוצה בכל סיטואציה חברתית או אפילו להתקשר להזמין משלוח אוכל
זה חרדה, לא ביישנות ואם את מרגישה שזה רק ביישנות אז כנראה שזה המצב אצלך ושאין לך חרדה חברתית

זה תלוי איזה רמה של חרדה חברתית. אני עם רמה קלה למשל, זה יותר ביישנות מאשר חרדה . והלכתי לטיפול cbt שמאוד מאוד עזר לי. אני עד היום בתהליך עם עצמי אפילו שסיימתי את הטיפול. ואני מרגישה שעם הזמן אני נפתחת יותר והביישנות והחרדה הולכת ונעלמת.
לטפל בזה שאתה עוד צעיר זה הכי טוב שיש.

זה לא קל אבל אפשרי, ממליצה על פריזמה, לי זה מאוד עזר.

אתם הולכים לשנוא את התשובה שלי, ולא אכפת לי.
חרדה חברתית זה תוצאה של התרחקות מהחברה. לא ההפך.
בגלל שמרוחקים מהחברה, אז אנשים נראים מאיימים,
ואז מתרחקים מהם שוב
וככה הלאה המעגל ממשיך.
בעיניי הפתרון היחיד שעובד זה להיות עם אנשים, למרות הפחד.

זאת שמעליי, את צודקת לגמרי. למה עושים לך מינוסים .
הדרך הכי טובה להיפתר מפחד זה להתמודד מולו. כמובן שבהדרגה ולא חייב בבת אחת כי זה סתם יכול להחמיר.

אני אישית נהיית דיכואנית יותר ככל שאני מבלה זמן יותר מדי עם אנשים.. כי אני נתקלת בהרבה תקשורת שאני לא יודעת איך להתמודד ואני פשוט מבינה כמה בן אדם חסר ביטחון וחסר אופי אני ליד כולם מרגישה כמו נמושה,ואני נעלבת ונפגעת הרבה ולא יכולה להגן על עצמי כי אני מפחדת להיראות שונה,בסוף אני תמיד מעדיפה להישאר עם עצמי

כי אנשים לא אוהבים לשמוע את האמת.

זה לא

מה שהאנונימית אומרת שהיא קיבלה עליו מינוסים זה בעצם שאנחנו אשמים בחרדה החברתית שלנו שהתחילה כתוצאה מהתרחקות שלנו מהחברה, מה שלא בהכרח נכון. במקרה שלי החרדות התחילו כתוצאה מחום שעברתי אחרי שלא נכנעתי לתנאי הסחיטה שהציבו לי, ההתרחקות והחרדות לא היו באשמתי או מבחירה שלי, או שמא אני אשמה כי לא הסכמתי לשתף פעולה עם הסחיטה?

את לא אשמה. אבל חוץ מאלב שניסו לסחוט אותך, אין עוד אנשים אחרים?

הן היו "מלכות הכיתה", ברגע שלא הסכמתי לשתף פעולה, הן מימשו את האיום לחרם.

לא היו כאלה שלא השתתפו בחרם?

מה זה קשור? אבל אפשר להתחבר לאלה שלא השתתפו

נו באמת. אם יש אפילו בן אדם אחד מבית הספר שלא משתתף בחרם; זה לא כולם נגדך.

לא, כולן השתתפו.

אוקיי,
באמת שהן טיפשות.

למשל אני פיתחתי חרדה חברתית בגלל שמתחילה היה לי אופי מופנם,שקט, ובגלל חוסר ביטחון שנגרם מהצקות של ילדים שכל יום באו עם אותם הערות, הייתי צעירה ועד היום אין לי ביטחון, זה לא בהכרח שבאתי והתחלתי להתרחק מכולם מרצוני