איך השיר שכתבתי? קצת מיץ מהלב..

זו היא, שיחת הטלפון האחרונה,
שאיתה כל חיי משתנים מעכשיו.
כמו את הקו,
אותי כולם ינתקו.
כמו רוח על שפת תהום,
זה מהלך בתוכי,
מוריד חגורת בטיחות,
כבר לא רוצה להביט.
כמו סערה בלב ים,
הדמיון כולו מכיל אותי,
ואני נע בעולם,
בסירה ללא משוטים.
ניסיתי להיות כמו כל אחד אחר,
אבל הפחד רק גובר,
אולי צריך כבר להודות,
מאשר לשמור את הכאב.
אני מתמוגג..
מתפוגג..
מתמודד...
עם העובדה שאני שונה.