כתבתי שיר לכל הסטיפסים שסבלו/סובלים בכיתה יא

תקראו הכל!

השיר:
אני סובל בבית ספר
הכל שם לא בסדר
כל יום באותה הכיתה
באותו החדר.

שמונה בבוקר אתה שם
מקלל את העולם
למה אתה צריך לחיות כמו כולם

מורים יקרים יש לי משהו בשבילכם
את ההתנהגות שלכם בקצרה אני אסכם

כיתה יא, כן... אני יודע שהיא קשה
אתם לא צריכים להגיד לי את זה כל פאקינג דקה!
מצפים ממני לגבוה בכל המקצועות,
להקשיב לכל הדרישות
רגע,
אתה לא ב5 יחידות ?!

אתה חייב לתרגל בבית כדי להצליח,
כי להגיע לבית ספר..זה נראה שאתה רק מזניח.
לא מספיק שמונה שעות זה לשבת על כסא...
החומר הוא קשה
נו זה רק לדעת בעל פה...

עוד בוחן, עבודה, מבחן מתכונת ובגרות..
תגידו לי לאין נעלמה הזכות לחירות ?
כן זה חלק מהחיים בסוף את זה כולם עוברים..
אבל העומס לוקח לי את כל שנות הנעורים

המצב רוח שלי כרגע הוא על הפנים
אולי בגלל זה בשיר אני טיפונת מגזים
אבל אפילו לא כתבתי על הציפיות של ההורים
על התחביבים..רגע איזה? הם נעלמו לי מהחיים

עם כל העומס צו ראשון, רישיון ואולי גם עבודה
איך חלק מצפים ממני את זה? אני בחיים לא אדע

אז כשאתה מגיע לכיתה יב אתה מסיים את הלימודים
זהו אתה מבין ?אתה כבר לא באחריות ההורים.
סוף סוף יש לך הזדמנות מה להחליט בחיים!
אבל רגע...צהל לוקח אותך לשלוש שנים

מה חושבים?

5 בינואר 2019, 12:33