פריקה קטנה... מה דעתכם?

למה זה דבר בעייתי, שאני לא רוצה להשאר במקום שבו הלב שלי לא נמצא? למה זה רע שאני רוצה לעשות מה שאני אוהבת?

למה אני "עושה טעות" (במילים של אמא שלי) אם אני בוחרת להשתחרר מהצבא במקום להמשיך לחודשיים? למה?
כי אני לא רוצה להשאר איפה שאני בוכה כל בוקר?
כי אני לא רוצה להמשיך ולעשות דברים שמשעממים אותי למוות.
אז מה אם זה נוח ובטוח?
הלב שלי לא נמצא שם.
מה זה שווה בכלל כל הכסף?
למה אני צריכה לייסר את עצמי במחשבות אחר כך, ולכעוס על עצמי ולהתלבט שאני עושה טעות.
אולי אני באמת ילדותית שאני חושבת ככה. חושבת שאני יכולה לעשות מה שאני רוצה וגם להצליח בחיים.
אולי צריך לפוצץ לי את הבועה
אבל ככל שעובר הזמן אני מתחילה לזהות,
זו גברת דאגה שמדברת
זו שתמיד מחפשת להרגיש בטחון.
מדהים אותי,
איך אנשים מייעצים מתוך פחד.
פשוט מדהים.