בעליי חרדה חברתית

אני מסתובבת עם מישהו שאני מכירה או עם מוזיקה ומנסה לא ליצור קשר עין לול

אני לא ממש מתמודדת אבל אני פשוט מנסה לצאת לפעמים מאזור הנוחות שלי ומנסה להתמודד עם כמה שזה קשה

שואל השאלה:
אפשר לשאול מה זה "מצב כפית"? ^

אין לי מושג ):
אני פשוט יוצאת ונמצאת בסטיאואציות שעושות לי חרדה ונשארת שם כי אין לי איך להתמודד עם החרדה

להשים אותך במקום הכי פחות נוח לך ותמצאי מחסום שלא ייתן לך לצאת מזה. כמעט כל חיי הייתי לי חרדה חברתית בקטע שהייתי עולה על אוטובוס ועבר לי בראש רק שכולם מסתכלים עלי כל הנסיעה ושופטים אותי.
נכנסתי לצבא ונאלצתי לחיות עם 10 בנות בחדר שלא הכרתי בחיים שלי כל חודש, ומעל זה קיבלתי תפקיד שמאלץ אותי לעמוד מול במה מלאה באנשים עם פחד הבמה שלי. היום אני ממש מלאת ביטחון ובנאדם די חצוף לאנשים שמתנהגים אלי לא בהתאם. זה לא יעזור לכולם אבל זה עזר לי.

זה תלוי מאוד איפה החרדה תופסת אותך.
את צריכה להבין מה גורם לה ולטפל בה מהשורש ...

לצאת כמה שיותר
לעשות פאדיחות להכיר חברים חדשים זה מה שעזר לי וככה יצאתי מהמסגרת של החרדה למסגרת הרבה יותר טובה ופתוחה

בדרך כלל יותר קל כשנמצאים עם חברים ואנשים שמרגישים איתם בנוח, אז אני משתדלת כמה שיותר להיות ליד חברים ולצחוק איתם וכו' ואז זה מעלה לי את הביטחון

זה הכל בראש נשמה. אני באה מהעולם הזה.
זה הכל בולשיט אין דבר כזה חרדה חברתית

^מצטערת לומר אבל יש דבר כזה חרדה חברתית
כיף לך והכל שאת/ה לא חווה אותו ואין לך מושג מה זה אבל זה קיים וזה חרא

לעשות דברים שמפחידים אותך. עם כמה שזה מפחיד, לדבר עם אנשים. לעשות לעצמך מבחנים, ללכת לקנות דברים ולשלם בעצמך.

אני מאובחנת על ידי פסיכיאטרית אז ארשה לעצמי לתת טיפים.

ראשית, לכל אלה שאומרים "תעשי משימות שקשות לך" - בולשיט. סלחו לי, אבל בתור אחת הלוקה בחרדה חברתית קיצונית, אפילו ללכת במסדרון בבית הספר מהווה איום ואני עושה את זה כל יום בין אם אני רוצה ובין אם לא. אתם חושבים שזה מטיב מצבי? לא. עובדה שהוא נהיה גרוע כל יום עד שפניתי לטיפול.
זה הרבה מעבר.

אישית, הטיפול התרופתי לא הועיל לי ודווקא גרם לי להפרעות נפשיות אחרות. אך הכדורים משפיעים אחרת על כל אחד.

כמו כן, אני בטיפול פסיכולוגי ועוברת תהליך עם הפסיכולוגית מאוד משמעותי. אני ממליצה להיעזר באנשי מקצוע אחרת זה די אבוד לצאת מזה.

חרדה היא דבר שמתבסס עם הזמן ומתעצם. בכיתה ו' עוד יכולתי להיות נוכחת במפגשים חברתיים אך בכיתה ח' הייתי סגורה כל היום בחדר ולא יכולתי ליזום שיחה אפילו עם אנשים אנונימיים באתר כשאני בעצמי אנונימית.
לא כדאי אלא *צריך* לפנות לטיפול. מעטים מאוד האנשים אשר הצליחו להטיב מצבם מהבחינה הזו. דמייני לך שאת זורקת אבן למים, יש מסביבה עיגול ולאחר מכן עיגול גדול יותר ואז היא שוקעת... אותו הדבר עם החרדה. היא תחנוק אותך ותגזול ממך איכות חיים טובה היות ותרגישי מאויימת בכל מקום.

אם את צריכה לשתף - אני פה(:

להציב לאצמח רףכל יום לדבר אם מישו לא כרוב אלך מישו מהכיתה נגיד כמה מילים כל יום

את יכולה כדבר ראשון לנסות להתיידד עם מישהו (אם אין אף אחד שאת מדברת איתו)
תנסי לשלוח למישהו/י מהכיתה או השכבה שאת חושבת שלדעתך נחמד ותדברי איתו בווצאפ, אחר כך תנסי לפנות אליו/אליה בבית ספר.

תנסי להיות כמה שיותר בטוחה בעצמך, לא שופטים אותך בכמות שאת חושבת, את גם בן אדם.

וכמו שאמרו, תנסי לשים את עצמך במצבים שלא תיהיה לך ברירה אלא להתמודד פנים מול פנים עם החרדה שלך.

מאחל לך המון הצלחה, את יכולה להתגבר על זה, וכולנו פה מאמינים בך:)

תכריחי את עצמך לעשות דברים שלא נוחים לך
בהתחלה דברים קטנים ואז תעלי יותר ויותר עד שתתרגלי