איך לאבחן חרדה חברתית לבד..

ללכת לפסיכולוג או פסיכיאטר לאבחון מקצועי.

אי אפשר לעשות אבחנה לבד.

אי אפשר לאבחן את עצמך.

שואל השאלה:
לא חולה על הקטע של פסיכיאטר ...

לא ניתן לעשות איבחון לבד.
את יכולה לגשת לאבחון אצל פסיכולוג, תקבלי את התוצאות האמינות ביותר וגם עזרה.

שואל השאלה:
ובכל זאת?... בטוח יש דרך..

בעיקרון אם אתה מאבחן אותה לבד זה לא ממש יעזור לך בהמשך זה שתדע שיש לך חרדה חברתית מבלי שיהיה לך את הסיוע הנכון לא יעזור לך ממש אולי אפילו ההפך אתה תרגיש יותר מסוגר

למה ?
מה הבעיה?
זה לא שזה הולך להיות רשום לך בתיק אישי או משהו, ואפשר לסרב לטיפול תרופתי, וזו לא מחלה שנשארת לכל החיים, בעזרת טיפול פסיכולוגי נכון אפשר לפתור את זה.

ופסיכולוג זה סתם אדם שיושב מקשיב לך , ומנסה לעזור לך בדיבורים ונותן לך כלים, זה לא משהו להתבייש בו או לפחד ממנו .

שואל השאלה:
זה הבעיה שהפסיכולוג, בן אדם שאני *לא מכיר* יאבחן אותי..
לא אכפת לי ללחוץ לו את היד ולהחליף דברי נעימים אבל לא לפתוח בפניו רגשות.

דווקא בגלל זה כדאי לך ללכת, חשוב ללמוד להיפתח בפני אנשים, ולשתף את הרגשות שלך.
אני חושב שזה מאוד יעזור.

הכי חשוב זה למצוא את האדם הנכון בשביל זה.

שואל השאלה:
אני נפתח רק בפני אנשים במצב יותר גרוע משלי... לא מסוגל לדבר עם בן אדם אחר על הרגשות שלי שישב מולי שעה יהנן יגיד להורים שלי הכל ויכריח אותי לקחת כדורים שיהרגו אותי.

פסיכולוג לא יושב מולך שעה ומהנהן והם ממש לא מכריחים אותך לקחת כדורים.

והוא לא מספר הכל להורים שלך..

שואל השאלה:
lu מהניסיון שלי עם יועצות הם מספרות אז למה שפסיכולוג לא...
yuval יש לי נטיה אובדניות ובעבר פגעתי בעצמי אבל הפסיכולוג לא צריך לדעת מזה כמו שההורים שלי לא צריכים...

יועצת זו לא פסיכולוגית, אפילו לא מתקרב. יועצות מחויבות לספר להורים הכל כדי להגן עליך, פסיכולוג לא

פסיכולוג מחויב בסודיות, אסור לו לספר שום דבר להורים שלה אלה עם כן זה קשור להתאבדות ופגיעה עצמית או חשש לחיים שלך.
מעבר לזה תספר לו מה שאתה רוצה ותבקש ממנו לא לספר להם.
הוא לפי חוק, מחויב לשמור סודיות.

שואל השאלה:
מה אני אומר להורים שלי?
שמעו יש לי חרדה חברתית ואני דיכאוני אז תקחו אותי לפסיכולוג כי אני לא מסוגל לדבר איתכם?..

שואל השאלה:
yuval הם ישאלו למה, והם שמים לב בניגוד לכולם בערך מתי אני משקר...

תשתף את ההורים שלך, אכפת להם ממך.
הם לא ישפטו אותך בשום אופן, להפך.
תיפתח בפני אנשים מסוימים, זה יעשה לך רק טוב.

שואל השאלה:
אבל אם אני אספר למישהו אני עוד יותר אשפוט את עצמי.

זה לא סתם מישהו זה להורים שלך ולאדם מקצועי שהייעוד שלו זה לעזור לך, מניסיון אני אומר לך שהכל בסדר, אין מה לחשוב יותר מידי על הדברים האלה.

זה כמו שאתה רעב אתה אומר "אני רעב" או כשקר לך אתה אומר "קר לי" אז כשאתה מפחד אתה צריך לדעת להגיד את זה, לא טוב להחזיק רגשות וזה לא מועיל לך, אני לא סתם אומר או מדבר שטויות, בלי קשר לפסיכולוג מאוד מאוד חשוב לשתף את ההורים, יש להם הרבה ניסיון וחכמת חיים והם יעזרו לך מאוד, אל תשפוט את עצמך בחיים בנושאים האלה, זה לא יקדם אותך לשום מקום.

וסבלתי בעבר גם בשקט, התקפי חרדה ודיכאון ולקח לי המון זמן להיפתח בפני אנשים ולהגיע "וואלה זהו אני מותש, צריך שתעזרו לי" וברגע שאמרתי את זה כאילו אבן ירדה לי מהחזה , רק מלהגיד את זה ולראות ששרדתי ואף אחד לא שם בשביל לצחוק עליי.

ואז דיברתי על מה שקשה, ועזרו לי.
וזו הסיבה שאני גם כותב את כל זה, רוצה שיהיה לך טוב ולא תמשיך להחזיק את זה ולסבול לבד, כי זה לא מגיע לך.

פסיכולוג לא יספר שום דבר ממה שתגיד לו, לא להורים שלך ולא לאף אחד אחר, אלא אם הוא יקבל רושם שאתה בסכנה/מסכן מישהו אחר. לפי החוק אסור לו לעשות את זה.
כדי לעשות אבחון צריך ללכת לפסיכיאטר, סמוך עליו שהוא ראה מצבים יותר גרועים משלך וידע לעזור לך להיפתח. באבחון יש גם הרבה שאלות טכניות לענות עליהן שזה החלק הקל יותר.
אחרי שתאבחן ותדע בוודאות מה הבעיה, לך לטיפול פסיכולוגי וכך גם תקבל תמיכה עם מה שעובר עלייך וזה גם יעזור לך להיפתח יותר.
תעשה ניסיון לחודש-חודשיים ותראה אם זה מתאים לך.