4 תשובות
כן
הוא היה בן 40
הוא היה בן 40
חח ככ הרבה פעמים, זה נגמר כשלטענתה לא זרמתי מספיק, לא התייחסתי והמשכתי הלאה חחח עכשיו אנחנו לא מסתכלים אחד על השני
כן
מתגברים עם הזמן
בסופו של דבר, העבר זה רק סיפור שאנחנו מספרים לעצמינו. ואם נפסיק לספר אותו כל הזמן ולחשוב עליו אז לאט לאט עוברות ונשכחות התחושות מהעבר ויותר קל להתמקד בהווה
מתגברים עם הזמן
בסופו של דבר, העבר זה רק סיפור שאנחנו מספרים לעצמינו. ואם נפסיק לספר אותו כל הזמן ולחשוב עליו אז לאט לאט עוברות ונשכחות התחושות מהעבר ויותר קל להתמקד בהווה
בכיתה י'(לפני קצת פחות משנתיים התאהבתי במישהי.
התחלתי לדבר איתה ובאמת הפכנו לחברים טובים. אני חושב שנתתי מספיק רמזים לזה שאני רוצה לצאת איתה, אבל עד לפני שנה לא עשיתי עם זה כלום.
לפני שנה, ביקשתי ממנה לצאת איתי בפעם הראשונה. קיבלתי דחייה.
עד אז תמיד רציתי להאמין שנוכל להיות זוג, ורציתי לצאת איתה. ממש כמו שתיארת, שנתחתן והעתיד שלי יהיה איתה.
בגלל זה לא התייאשתי. המשכתי במערכת היחסים הרגילה שלי איתה, עד לפני כמה חודשים. הצעתי לה בפעם השנייה.
זה לא היה בדיוק שהצעתי לה לצאת איתי. הגעתי למסקנה שאני לא יכול להמשיך בחיים שלי מבלי לפתור את זה שאני לא יכול לחשוב על בנות אחרות. כי רק איתה אני רואה עתיד.
יצאתי איתה לסרט, ובסוף כשליוויתי אותה הסברתי את עצמי. שאני לא יכול עם המצב הקיים. והיא הבינה לליבי.
לא דיברתי איתה קרוב לחודשיים.
אני נשבע שזה היה הדבר הכי קשה שעשיתי מעולם.
מרמה שהיינו מדברים כמה פעמים ביום, לא שמעתי ממנה חודשיים. עד שלא הגעתי למצב שאני יכול לדמיין אותה יוצאת עם אדם אחר, ולי אין שום דבר להגיד חוץ מ'בהצלחה, תהני', לא רציתי לחזור לקשר.
ובאמת כשחזרתי לקשר איתה התעדכנתי בפרטים והשלמתי חלק מהזמן. כבר היה לה חבר, ובאמת יכולתי להיות רגוע ולומר שאני מאחל לה הצלחה.
ועכשיו אנחנו קרובים יותר משהיינו פעם. אני פשוט לא רואה אותה מבחינה רומנטית יותר.
רק עוד דבר אחד.
כשמתחילים את התהליך, אתה לא יכול לתאר לעצמך להיות עם אדם אחר מלבדה, אתה לא מבין איך זה יכול להיות, ושהאדם שהציע לך את זה(אני עד היום מודה לחבר שהציע לי לעשות את זה) לא מבין כלום באהבה, והוא כנראה לא אהב מישהי באמת אז הוא יכל להתגבר עליה.
אבל זה עובר. תסמכי עליי שזה לוקח זמן, אבל בסוף אתה חוזר למצב נכון.
התחלתי לדבר איתה ובאמת הפכנו לחברים טובים. אני חושב שנתתי מספיק רמזים לזה שאני רוצה לצאת איתה, אבל עד לפני שנה לא עשיתי עם זה כלום.
לפני שנה, ביקשתי ממנה לצאת איתי בפעם הראשונה. קיבלתי דחייה.
עד אז תמיד רציתי להאמין שנוכל להיות זוג, ורציתי לצאת איתה. ממש כמו שתיארת, שנתחתן והעתיד שלי יהיה איתה.
בגלל זה לא התייאשתי. המשכתי במערכת היחסים הרגילה שלי איתה, עד לפני כמה חודשים. הצעתי לה בפעם השנייה.
זה לא היה בדיוק שהצעתי לה לצאת איתי. הגעתי למסקנה שאני לא יכול להמשיך בחיים שלי מבלי לפתור את זה שאני לא יכול לחשוב על בנות אחרות. כי רק איתה אני רואה עתיד.
יצאתי איתה לסרט, ובסוף כשליוויתי אותה הסברתי את עצמי. שאני לא יכול עם המצב הקיים. והיא הבינה לליבי.
לא דיברתי איתה קרוב לחודשיים.
אני נשבע שזה היה הדבר הכי קשה שעשיתי מעולם.
מרמה שהיינו מדברים כמה פעמים ביום, לא שמעתי ממנה חודשיים. עד שלא הגעתי למצב שאני יכול לדמיין אותה יוצאת עם אדם אחר, ולי אין שום דבר להגיד חוץ מ'בהצלחה, תהני', לא רציתי לחזור לקשר.
ובאמת כשחזרתי לקשר איתה התעדכנתי בפרטים והשלמתי חלק מהזמן. כבר היה לה חבר, ובאמת יכולתי להיות רגוע ולומר שאני מאחל לה הצלחה.
ועכשיו אנחנו קרובים יותר משהיינו פעם. אני פשוט לא רואה אותה מבחינה רומנטית יותר.
רק עוד דבר אחד.
כשמתחילים את התהליך, אתה לא יכול לתאר לעצמך להיות עם אדם אחר מלבדה, אתה לא מבין איך זה יכול להיות, ושהאדם שהציע לך את זה(אני עד היום מודה לחבר שהציע לי לעשות את זה) לא מבין כלום באהבה, והוא כנראה לא אהב מישהי באמת אז הוא יכל להתגבר עליה.
אבל זה עובר. תסמכי עליי שזה לוקח זמן, אבל בסוף אתה חוזר למצב נכון.
באותו הנושא: