נולדים עם חרדה חברתית? למה מלא אנשים אומרים שיש להם את זה? ואיך זה מתבטא בכלל?

מתנשאים על אלה שאין להם? אני חושבת שאת רואה כאן כל כך הרבה שאלות כאלה כי במציאות קשה למצוא אנשים לדבר איתם על החרדה שלך... בטח שכשהנושא של החרדה שלך זה תכלס... לדבר איתם.

לא נולדים עם זה זה נהיה עם השנים
אני סובלת מזה מאןד אני לומדת במכללה עם 20000 איש לבד ואני לא מדברת בכלל מהחרדה
ואנחנו ממש לא מתנשאים פשוט יותר קל למצוא פה הזדהות כי זאת מחלה מאוד קשה שפוגעת לך בחיים בקטע פסיכי
כי תחשבי שאת מבודדת את עצמך ואנשים חושבים שזה בגללך והם לא מסינים שאת לא שולטת בזה פשוט מפחדת להתחיל שיחה או להכיר חברים חדשים

זה לא מלידה זה מחינוך או מטראומה חברתית כלשהי

זה ניהיה נפוץ, כי לכל אדם יש זכות לגדל ילדים גם אם הוא לא בנוי לזה
והחברה של היום אכזרית

זה מתבטא באי רצון לצאת מהבית מהפחד לפגוש אנשים , להיקלע לסיטואציות עם אנשים זה מלווה במלא מחשבות של כמה מטומטמת יצאת גם אם רק אמרת היי זה לשקול כל צעד ועדיין להרגיש שעשית טעות
כל זה מלווה בהתקפי חרדה שיכולים להתבטא בשלוש דרכים
הילחמות
קיפאון
בריחה
שבדרך כלל כוללים דפיקות לב מואצות רעידות בגוף חום לחץ זיעה קושי בנשימה וממש הרגשה של התעלפות.

זה לא מהתנשאות זה מלחפש שותפים לבעיה. כשאתה כל כך בתוך זה אתה כבר שוכח מה נורמאלי ומה רק שלך ולדעת שיש משותף עם אחרים זה מרגיע.

חשבתי על זה
מצב גדול שהטלפונים אשמים.
למה?
מה שקורה זה שבן אדם נפגע מאנשים, ומחליט לברוח לטלפון.
עכשיו בגלל שהוא מרוחק מהם, הם הופכים לזרים בעיניו, והוא מרגיש אי נוחות,
ואז שוב בורח לטלפון ולא יוצר קשר איתם
ככה נמשך המעגל, ניתוק מהסביבה, הימנעות מיצירת קשר. אנשים הופכים להיות כמו מפלצות (אבל זה רק מחוסר היכרות) ויותר נוח להיות בטלפון, למה צריך להיות עם אנשים כשיש מוזיקה ואוזניות ויש יוטיוב? לא צריך ליצור קשר
לא צריך להתמודד.
וזה יוצר מעגל קסמים, עכשיו בשלבים צעירים אפשר לטפל בבעיה, לפני שהיא מתפחתחת לגמרי לחרדה, אבל אחר כך זה נהיה מסובך.

חוץ מזה, אני בטוחה שמלא סתם מאבחנים את עצמם, באמת.
למה אתם נכנסים וקוראים על חרדה חברתית?
אתם יודעים שאם אתם תאמינו שיש לכם משהו-זה יהפוך למציאות בסופו של דבר? (לכל המתחכמים, מדברת על דברים שהגיוני שיקרו, לא שיצמח לכם זנב או שתוכלו לעוף)
ואני לא באה לשפוט אף אחד,
אבל למה שתדביקו על עצמכם מדבקה שקשה להסיר?

מתנשאים? חרדה זה לא כיף *בשום צורה*

הכל בסדר.

"מה זה אכפת לך" - מזדהה עם כל מילה!

זה משהו שמתפתח.
אפשר גם להחלים מזה

האנונימית שכתבה על הפלאפון, את צודקת, אבל גם לברוח זה סוג של פיתרון, לא?

יש בריחה ויש התנתקות. וההבדל ביניהם דק מאוד!

שואל השאלה:
אני לא מבין למה יצאתם מנקודת הנחה שאני אומר שחרדה זה כיף. ועכשיו אחרי שענו לי הבנתי שיש הרבה שמשתפים כאן כי זה יותר קל להם. והקטע עם ההתנשאות... כל מי שחושב שהוא טיפה מיוחד ושונה בימינו צריך להיות חולה במחלת נפש, ואיזה קל זה להיות ביישן ולהגיד שזו חרדה, נכון? ואז כשאנשים כמוני שואלים עליה לצאת עליהם שהם לא מבינים אותם.

מה נשמע דוק!

זה בדיוק מה שאני אומרת.
ואין הבדל בכלל.

שואל השאלה-לא לקחת ללב. אנשים פה נורא רגישים, בגלל זה הם יוצאים עלייך..