יש שם לדבר הזה או דרך להיפטר מזה?

כפייתיות?
זה נשמע דומה

ואו, אני מבין אותך - זה תופעה פסיכולוגית שנוצרת לרוב עקב בדידות, גנטיקה, סביבה שאינה תומכת וחוסר יכולת להביע את עצמיך ואת הצלחותייך בקירבתם - וזה יכול לנבוע עקב סיבות אחרות.


עם את לא רוצה לעשות את זה תחשבי ככה;
עם את חושבת שלא תיזכי במידה ולא תסיימי לערוך הרי זאת רק מחשבה - את יכולה גם לחשוב על זה שעם לא תלמדי למבחן, תקבלי 100 - אבל זה לא באמת נכון.

הדרך להחלמה מזה היא פשוטה:

שלב ראשון - לדבר על זה עם פסיכולוג/ית, ממש עוזר ואף יש תרופות לזה שעוזרות לזה.

שלב שני - לא לייחס חשיבות למחשבות האלה; בהתחלה זה קשה, אבל בסוף תביני שהם לא באמת שולטים בך ולהאמין שמשהוא יקרה לך בגלל שחשבת את זה "זה לא תמיד נכון" כיון שעם תחשבי על כישלון לא בהכרח שתיכשלי הרי זאת רק מחשבה ומה עם המעשים בפועל?

מוזמנת גם להתייעץ איתי בפרטי ולפרוק אני פה כדי לעזור(:

גם אני כזאתת, ולזה שלמעלה^ לא היה לי מושג שזה בגלל זה. ואוו. אפילו קראתי לזה אתגרים, כמוך.
אני אנסה לעזור לך לפי איך שעזרתי לעצמי. בינתיים זה עובד לי מצויין.
פשוט תתעלמי מזה. זה קרה לי מלא פעמים, שפתאום עלו לי מחשבות כמו "אם לא תרימי את זה במבחן הבא שלך תקבלי נכשל" או "אם את לא תתחילי בעוד עשר דקות דוד שלך ימות בעוד יומיים" (חולני, אני יודעת), אני פשוט התעלמתי מהן.
אני חושבת שהמניע של מה שגרם לי לזה (ואולי גם לך) הוא לא רע. הוא אמור לתת מוטיבציה לעשות דברים, כמו מנגנון שהמוח פיתח כדי להניע אותנו.
תשתיקי את הקול הזה. במצבים מסויימים על דברים לא חשובים/דברים שיכולים להזיק לך תחשבי "אני לא עושה את זה" ותדעי שזה איומים מפוברקים שאת בעצמך המצאת.
הדבר שיגרום לקול המעצבן הזה להיעלם זה לפתח כוח רצון משלך שיתנגד לו.

שמחתי לחדש לך, רפואה שלמה.^

שואל השאלה:
זה ממש קשה להתעלם מזה זאת הבעיה אצלי
תודה אגב על המידע (:

את יכולה לשלוח לי הודעה בפרטי?

שואל השאלה:
כן דקה