למה לא לחתוך? סתם שואלת

כי זה לא בריא (?)

כי זה מיותר וסתם משאיר צלקות (מנסיון)

למה כן?
את סתם פוגעת בעצמך... בבקשה אל תעשי את זה

למה לפגוע בעצמך?למה לגרום סבל ויסוריים?

זה לא יועיל לך בשום דבר... לא יפתור את הסיבה שבגללה את חותכת, וזה סתם מסכן את החיים שלך.
בכנות, אם את רוצה לפתור את הבעיה, תקחי אחריות, תפעלי על מנת שהיא תפתר, אל תשבי ותחתכי ותרחמי על עצמך.
את לא תגיעי לשום מקום ככה

כי זה ממכר, כי זה נותן אשליה שזה עוזר, כי בהתחלה זה מרגיע ולאחר מכן זה חוזר אלייך בבום והנפילה חזקה אפילו יותר, כי זה מכאיב לסובבים אותך ועוד.

כי אפשר למות וזה לא מועיל בכלום סתם עושה צלקות

כי ליטרלי זה יעזור לך לטווח קצר ואת עדיין תרגישי רע שזה ייגמר ותרצי עוד פעם לעשות את זה ולא יעזור לך להרגיש באמת שמחה לטווח הארוך

שואל השאלה:
תודה לכולם.
תמיד נשאר צלקות אחרי חתך?

יחסית כן נשארה, עם זה חתך קטן יכול להיות שכן ואולי זה נעלם, אני לא בטוחה , יש מקרים ויש מקרים

לחתוך זה מרגיע, ההרגשה שזה נותן גורמת להתמכרות...אך זה זמני. כאב עובר וצלקות נשארות. תזכרי את זה.
יש דרכים אחרות להתמודד, דרכים שהן באמת מועילות ושמחזיקות לטווח ארוך. זאת הדרך שלך באמת לבחון את עצמך עד כמה את חזקה ולא נשברת להרס.

הי יקרה
כתבת משפט כה קצר, אך הוא יכול לטמון בחובו כל כך הרבה. מוות הוא אכן דבר שמסקרן אנשים רבים, ולמרות זאת, השאלה שכתבת יכולה להחביא בתוכה כל כך הרבה. אולי פחד, אולי בדידות, אולי כאב עצום.
אף על פי שכוונות הפוסט שלך לא מאוד ברורות ויתכן שאני לגמרי לא בכיוון, היה לי חשוב לעצור ולכתוב לך, שלעתים החיים יכולים להיות כואבים בצורה כה בלתי נסבלת,עד שנדמה שהכל מסביבנו חסר משמעות, ונורא ואיום ובלתי ניתן לפתירה.
לפעמים, הכאב שחותך ופוצע את הלב, כה בלתי אפשרי, עד שנדמה שרק כאב פיזי, צורב, מדמם, יוכל במעט להשכיח את השבר הנפשי
ואולי הלב מבפנים מרגיש מדמם, אך איש לא רואה זאת ולא מושיט יד, עד שהדם לא חיצוני וזורם על הידיים. אולי כך מישהו יבחין, יעזור
ובכל זאת, בחרת לכתוב כאן בפורום שנמצאים בו אנשים רבים, אולי מתוך תקווה אחרונה שמישהו יעצור מול השאלה שלך, ויזהה את הרגשות שנמצאות מאחורי המילים עצמן.
אני מאוד דואגת לך, וחוששת שלבסוף התהיות יהפכו למעשים, ותפגעי בעצמך, אם משהו מהדברים שכתבתי נשמעים לך נכונים לגביך, זו התמודדות שלא כדאי להיות בה לבד. אולי תוכלי לשתף אדם כלשהו ברגשותיך. אולי בן משפחה קרוב? מורה מבית הספר ? כל אדם שתוכל לבטוח בו ושיוכל לעזור לך.

בנוסף, אני רוצה להזמין אותך למקום בטוח בו אפשר לפרוק ולדבר על מה שעובר עלייך, בתקווה שזה יעזור מעט. אני מתנדבת באתר שנקרא סה"ר (סיוע והקשבה ברשת). יש לנו צ'אט אישי ואנונימי לגמרי, דרכו אפשר להתכתב עם אחד מאיתנו המתנדבים. נשמח ממש להיות שם איתך ועבורך להקשיב, לתמוך ולנסות לסייע בכל דרך שרק נוכל. אם תרצי, נחכה לך כבר הערב או כל ערב אחר (חוץ משישי) בין תשע לחצות, באתר שלנו: https://sahar.org.il.
שלך,
מתנדבת סה"ר

בגלל שזה יפגע באנשים שקרובים אלייך.
גם אם את לא רואה כאלה