אני בדיכאון ובחרדה קשה שעוד כמה ימים אני מסיימת בית ספר לתמיד!

מבין אותך כל כך אבל כמו שמי שמעליי כתב. כל סוף הוא התחלה חדשה. החיים זה הרפתקה!

ג'ון לנון כתב פעם, שהחיים הם מה שקורה בזמן שאתה עסוק בלתכנן תוכניות אחרות. ואני רוצה לומר לך- זה מדויק.
מהרגע שאנחנו נולדים, אנחנו בתוך מסגרת כלשהי- כתינוקות בחיק ההורים, אח'כ מעון, גן חובה ואז 12 (!) שנה במערכת החינוך. 12 שנה! שזה רוב חייך. עד כה, בילית את רוב יומך במסגרות החינוכיות. ועכשיו זה נגמר... וזה פחד אלוהים. כל מה שהכרת מסתיים- וזה לא משנה אם היה לך שם טוב או רע, אגב. הפחד הוא מזה שהמוכר מסתיים ומלא סימני שאלה עומדים בדרכך.
אז אני לא אנחם אותך ב'תנשמי, הכל בסדר, הרפתקאות'... כי תכלס? החיים מפחידים. קשה להיות אדם מבוגר, הרבה יותר נוח להיות תלמיד. אבל כמו שאמר ג'ון לנון- החיים קורים לנו כשאנחנו עסוקים בלתכנן תוכניות אחרות. וזה הטיפ שלי אלייך: תחיי. פשוט תחיי מיום ליום, תעשי מה שצריך לעשות במקסימום הנאה, ואל תתעסקי בפחד מהעתיד. הוא יגיע, אני מבטיחה לך. אל תתעסקי בתכנון תוכניות טרם זמנן. הזמן עובר, ודברים ייקרו בין אם תחששי מהם ובין אם לא: את תעשי את שירותך למדינה, אולי תלמדי, בטוח תעבדי כי אין ברירה, תשלמי ביטוח לאומי, פנסיה ושאר ירקות- הכל ייקרה לך. השאלה אם תהיי עסוקה במחשבות נוגות ומפוחדות, או שתחיי את חייך בהשלמה:-)
זה טבעי לפחד מהעתיד, אבל כך או כך הוא יבוא. זה טבעו של העולם, לטוב ולרע. כולם מפחדים, אף אחד לא באמת מוכן לחיים... צריך ללמוד תוך כדי תנועה.