אם היה לכם חרדות מטורפות, מחשבות שליליות ודיכאון והייתם רוצים לצאת מהצבא אבל ההורים לא רוצים מה הייתם עושים?

הייתי במצב דומה מאוד (הייתי אמורה לצאת על נפשי מהצבא), ההורים שלי לא תמכו בי בכלל. החלטתי לא לוותר ולהתגייס למרות הבעיות שלי, ודווקא כשהתגייסתי הכל כמעט ונעלם. יש תקופות, כמובן, אבל פחות או יותר, הצבא ממש עזר לי.

כמובן שאני רק אחת מכמה, בצבא יש לא מעט חיילים שמתאבדים (אני חושבת שזה גם הסיבה מס' אחת למוות של חיילים בצה"ל). המערכת הצבאית לא תעשה לכולם טוב, אני אישית חושבת שעדיף שלא תסתכן ותוציא פטור.

יוצאת
בכל מקרה יש לי

אני משרתת וחווה את הדברים האלה הרבה כבר מהגיוס.
ההורים שלי לא רוצים שאצא אבל גם אני לא רוצה שאצא.
אני לא רוצה להרגיש שאני מוותרת ונותנת לרגשות האלה להשתלט עליי.
אני לא רוצה לתת לרגשות האלה למנוע ממני לחיות את חיי כרגיל, כמו שנתתי להם למנוע בעבר.
הגעתי למסקנה שחלק מהתהליך להתגבר זה לא להיכנע לחרדות ולדיכאון