בבקשה אל תמחקו... פריקה

מחר אני מסיימת חטיבה אפילו שכל השבוע לא הגענו בכלל
השלוש שנים בחטיבה היו השנים הכי גרועות בחיים שלי שכמעט התאבדתי בהם לפחות שישה פעמים... שנאתי את הכיתה את המורים הכל הלך לי שם גרוע
(השנה)נכנסתי לדיכאון עמוק, הפסקתי להגיע, סבא וסבתא שלי נפטרו בהבדל של שבועיים, כולם שנאו אותי, עברתי חרם מצד החברים שלי, סיפרתי לחבר הכי טוב שלי מהשכבה מעל שאני אוהבת אותו בתחילת שנה וזה הלך די חרא, הציונים שלי ממש ירדו, נותרתי בלי חברים והלך לי מזעזע
אני לא יודעת למה אבל עצוב לי באמת עצוב לי שאני מסיימת חטיבה
אני מרגישה כאילו השלוש שנים האלה עברו כל כך מהר ובצורה נוראית אבל לא בא לי שהם יגמרו...
זה כאילו שאני אפילו לא ארגיש ואני כבר אגמור את התיכון, צבא, לימודים, והכל יקרה כל כך מהר... כאילו הזמן רץ הרבה יותר מהר ממה שהוא אמור לרוץ
אחותי שנה הבאה בכיתה יב אח שלי מסיים יסודי וכאילו מה? מה הולך פה?! העולם פשוט רץ ואני מרגישה כאילו שאני אפילו לא אספיק לקחת נשימה וכבר אני אגיע לבית אבות (ואולי לקחתי את זה יותר מדיי מוגזם, אבל באמת שככה אני מרגישה...)
האם אני היחידה שמרגישה ככה?