ביקורת על קטע כתיבה וסוג של פריקה? (בתיאור)

מרגישה שאף אחד לא מבין אותי אבל גם שוכחת להסביר את עצמי
לא מבינה שיש נקודות מבט אחרות משלי
לא כולם חושבים כמוני ואני לא חושבת כמו כולם
אין טעם לחיות בגישה של זה רק אני מול העולם
לפעמים הדיכאון לא משחרר
לפעמים הוא רק מציף אותך יותר
אבל המטרה היא לא לעצמי לוותר
כי גם אם יכו בי מיליון פעמים אני לא אשבר
אני זה אני ואתה זה אתה, כל אחד רואה מנקודת המבט השונה לגמרי שלו מעת עתה
אנחנו שנינו דומים, מזכירים, משתלבים, אבל לא זהים
את מסתכל מימין אני מסתכלת משמאל
אתה מרגיש שאתה לא מקבל ממני כלום גם כשלפעמים אני נותנת את הכל.
אני צריכה לקבל את החסרונות שלי
להשלים איתם
ורק אז תהיה לי הזכות להתפאר ביתרונות
להשלים עם הכוונות, להשליך את המגננות
לקבל את עצמי בדיוק כמו שאני
תמיד חושבת שאני שונה ומיוחדת
כשבעצם אני זהה זהה
כל אחד אינדיווידואל בדרך שלו
תכילי את הסביבה, תכילי את עצמך,
אל תבקרי את כולם חוץ ממך.
ואז, רק אז, תהיי עם עצמך שלמה ובעצמך גאה.
כי העולם הזה מדהים ואת נולדת ללא בחירה
נולדת כי התמזל מזלך
כמו זכייה בלוטו
תחבקי את העולם שייצרת לעצמך בידיים עוטפות
ותאהבי ותקבלי אותו.
חשוב לחיות בהרמוניה, זה בסדר לבכות, זה בסדר לצחוק זה אנושי לכעוס, לקנא, לקטר, ולבקר
אבל זה לא הדרך עם עצמך ועם אחרים להסתדר
תהיי בן אדם טוב.
תהיי עצמך.
ותביני שהעולם לא בהכרח מתחיל ונגמר ממך.