לצאת מהפרעות אכילה באמת יגרום לי להרגיש טוב יותר?

כי כרגע כל פעם שאני לא אוכלת ומדלגת על ארוחות אני מרגישה יותר בטוחה בעצמי וחזקה ושולטת, ושאני כן מנסה להילחם (יותר נכון שמכריחים אותי כי אני לא באמת חושבת שאני מנסה לצאת מהמחלה) אני רק מרגישה רע ובוכה ופשוט נשברת. התאשפזתי כבר פעמיים אבל אני לא מסוגלת להילחם בזה אני עם תפריט ענק וקשה של הדיאטנית שנתנו לי באישפוז שאני רק מדלגת על כל מה שאני יכולה, חוץ ממתיי שאני בהשגחה של ההורים שהם מכריחים אותי לא לאכול בלעדיהם ארוחות (צהריים וערב) ורק בבית ספר אני מנצלת את זה ועדיין לא מצליחה להגיע לפחות מאלף שבשבילי זה נראה המון כי הייתי רגילה למשך תקופה מאוד ארוכה לחיות על 300 קלוריות בגג ליום. איך אפשר להתמודד עם זה? באישפוז אמרו לי שאני עוד לא יכול לקבל טיפול פסיכולוגי כי המוח "רעב" ושיחה עם פסיכולוג לא תעזור בזמן שהגוף נמצא בכזאת סכנה ורע (זה היה אישפוז רגיל ולא של הפרעות אכילה כי המצב שלי היה מאוד קשה ובמחלקה להפרעות אכילה הם לא מצילים חיים). עכשיו אני אמורה להיכנס לאישפוז יום או מלא במחלקה להפרעות אכילה בשניידר ואני ככ מפחדת כי אני לא בשלה מספיק להחלים. המחשבה של העלייה במשקל עושה לי רק רע אבל זו בעצם ההחלמה. נכנסתי לאישפוז במשקל 33 ואני כמעט 36 ואני מרגישה כמו בנאדם אחר כאילו אני שונה ואחרת ולא רזה כמו שהייתי.