הפרעות אכילה כנסו

אנורקסיה
שנתיים-שלוש
לא
לא
לא

(לא אובחנתי כחולת אנורקסיה, אבל אני לא חושבת שאני צריכה לעשות אבחון בשביל לדעת שאני מרעיבה את עצמי ומורידה באיזור ה7 קילו בחודש.)

שואל השאלה:
אני גם יענה על השאלות שלי

אנורקסיה
קרוב לארבע שנים
הייתי בטיפול(אשפוז)
לא
כן

האבחנה שלי מוגדרת כ-unspecified , מה שאומר שהפרעת האכילה קיימת, אבל היא לא מוגדרת בולימיה/אנורקסיה/אכילת יתר, אלא משהו שהוא בין הספקטרום. לדעתי, בין אנורקסיה לבולמיה.
ההפרעה שלי בנסיגה משמעותית, אני הולכת ומשתפרת בינתיים. היה לי אותה בסביבות השנה וחצי - שנה, ההורים שלי תפסו אותה בזמן.
אני עדיין נמצאת בטיפול ואני עדיין על תרופות, שיקלו ויורידו את התסמינים.

שואל השאלה:
מאחלת לכולן פה להחלים אני מאמינה בכן

שואל השאלה:
ממה אתם חושבים/ות שהתפתחה לכם ההפרעת אכילה?
(אם בא לכן להגיד)

שואל השאלה:
מישהו מזדהה איתי לגבי זה שכמעט כל בן אדם שיודע על ההפרעה שלכן ולא מבין בזה ישר חושד שאתן מקיאות?
זה תמיד כזה "את מקיאה? הקאת?"

( אני זאת הunspecified ) וואי ככ מזדהה. תמיד אבא שלי דופק לי מבטים ומתעצבן עליי.
ממה נגרמה ההפרעה? הצוות שמטפל בי חושב שזה מסוג "החינוך" שקיבלתי בבית, שהשפיע עליי בהמשך.

שואל השאלה:
תמיד שאני יוצאת מהשירותים אמא שלי שואלת אם הקאתי או שאני יורדת במשקל השאלה הראשונה זה אם אני מקיאה

^אמא שלי תמיד אמרה לי שהייתי קטנה (וגם עכשיו) עד כמה אני שמנה, היא תמיד השוותה אותי פיזית לבנות אחרות. זה ערער לי את הביטחון ברמה ממש גבוהה.

דבר ראשון, אל תבכי! הכל בסדר! אל תשכחי שבולמוס זה דבר שקיים, קורה ואפשר לחיות גם אחריו! אל תרגישי שנכשלת. אל תרגישי רע. הגוף ביקש וסיפקת לו! אם תגרמי לעצמך להרגיש רע, המעגל הזה לעולם לא יפסק :(
אני מבטיחה לך שגם לפני וגם אחרי הבולמוס, את יפה. ותישארי יפה. ותישארי הילדה המדהימה שאת. את זה גם הבולמוס הכי גדול שקיים לא יכול לקחת לך :)
אכלת! נהנית! הכי חשוב!
אם תשקעי במחשבות הרעות, לא יקרה שום דבר טוב גם ככה, אז כדאי לך להתמקד בעובדה שאכלת, שבעת, נהנית!
בולמוסים זה דבר נורא.. אבל את חזקה יותר.. את מסוגלת לנצח את המעגל הזה!
אני מאמינה בך ואני תומכת בך, אל תתני לבולמוס הזה לשבור אותך!!

בולימיה.
חצי שנה או קצת יותר
לא בטיפול, ואף אחד לא יודע על זה עדיין
והמשפחה שלי גרמה לזה היא פגעה בי הרבה בלי לשים לב ואז התחלתי לשנוא את עצמי וזה התפתח... מפחדת לאכול או לא אוכלת בכלל , ואז אוכלת יותר מידי ומקיאה הכל

למזלי אני מקרה ממש קל יחסית להפרעות ה"קלאסיות"...
יש לי נטייה להגיב למצבים שלא נוחים לי בזה שאני אוכלת ממש קצת במשך כמה ימים, ואז מבינה מה אני עושה ומתעשתת וחוזרת לאכול רגיל. בין לבין התקופות שזה קורה קשה לי לא לחשוב על זה ש"זה משמין זה לא משמין זה הרבה קלוריות זה קצת קלוריות" וככה יוצא שאני לא נוגעת הרבה הממתקים ושבארוחות אני אוכלת עד שאני רק קצת שבעה וזהו ויוצא שאני רעבה אחרי לא הרבה זמן.
זה התחיל לפני כמעט שנה וקרה עד עכשיו ארבע פעמים, לא כולל כל הטריגרים.
לא הגעתי למצב שאני צריכה טיפול חשוב אז לא הייתי בטיפול.
מנסה להחלים לבד, הולך לי די טוב.
ההורים לא יודעים, חלק מהחברים כן.

האנונימית שמוגדרת בהפרעת אכילה לא ספציפית. את יכולה להגיד דוגמה מה את עושה שמגדירים אותך כך.אם בא לך אפשר בפרטי גם!

אכילת יתר כפייתית, בדרך כלל אני מאוזנת אבל כשיש איזשהו טריגר אני מתחילה לאכול המון

אנורקסיה עוד מעט שנה
נמצאת בטיפול
אני בהחלמה
וההורים יודעים