עשו אליי חרם ב-א עד סוף ב ועברתי בית ספר ונהיה לי סיוטים וכל שבוע הלכתי לפסיכולוגית אחר ושנאתי את עצמי ועברתי תהליך קשה

לא אל תשלימי איתם

הם היו ילדים שלפני שנה שנתיים היו בגן. אני חושב שאפשר להשאיר את זה מאחורה..

אל תשלימי איתם לא מגיע להם להיות חברים שלך

להתחבר לאלה שלא היו איתך ביסודי או שחא השתתפו בחרם
ובקשר אליהם פשוט תגידי להם שהם לא מסוג האנשים שכת רוצה לבלות איתם

שואל השאלה:
נכון שהם היו ילדים אבל גם אני ההיתי ילדה
ילדה שנפגעה מהם בצורה הכי קשה שיש

וואי קרה לי בול, בול, בול אותו דבר.
רק שאיתי היה החרם עד כיתה ד' בערך, היו אומרים שאני לסבית וכולם היו בטוחים שאני לסבית.
יכולה להגיד לך שאם תשמור את השנאה הזו זה לא יגמר, הסיוטים, ההשפלה, הזכרונות הם לא יגמרו. כאשר אני השלמתי עם מה שהיה ואמרתי "אוקיי, זה קרה. זה בעבר. מכאן אני יכולה להחליט איך יראה העתיד שלי" אז הבנתי שאם אני לא אשתנה אני לא אצליח גם לשנות את האנשים שסביבי וכך השתנתי. נפתחתי התחלתי לתת הזדמנות שניה לאנשים אך ידעתי לא לעשים את כל האמון שלי בהם כדי לא להתאכזב מחדש. תסלח. אבל אל תשכח.
תלמד מהטעויות שלך באותה תקופה, תן לזכרונות לחזק אותך ולא להפיל אותך עוד הפעם. תהיה בסדר איתם. זה לא אומר להיות החבר הכי טוב שלהם עכשיו, זה רק אומר להמשיך הלאה בחיים. לעשות סגירת מעגל ולסגור את הפינה הזאת בחיים שלך.
זה לפחות מה שעזר לי ואני יכולה להגיד כיום שאני בקשר סבבה לגמרי עם הילדים שעשו עליי חרם באותה תקופה.

את לא צריכה לאהוב את מי שאת לא רוצה לאהוב.. רק אומרת שגם אני עברתי חרם בידיוק בגיל הזה, א-ב. אפילו חלק קטן של ג' עברתי בית ספר באמצע ג'.

את לא צריכה לסלוח להם כי הם עשו לך דבר נוראי.
אבל בשביל הבריאות שלך את צריכה להמשיך מן המקרה הזה הלאה.
המקרה הזה הוא מקרה נורא אבל אם לא תשתחררי מן העבר הוא ימשיך ועוד ירדוף אותך.
את צריכה לשחרר את העבר אבל את לא צריכה לסלוח לאנשים שהרסו לך את העבר.
לא משנה מה המחנך אומר לך ולא משנה מה אחרים אומרים לך את לא צריכה לסלוח להם.
אבל את צריכה להמשיך הלאה כדי שהמטען השלילי שנושא הזיכרון של החרם לא ישפיע באופן נוראי עליך.