3 תשובות
יש הרבה אנשים שלא מסוגלים להכיל את ההרגשה של לאכזב. כי את תמיד לא מרגישה טובה מספיק וההרגשה של אכזבה מפילה אותך לקרשים.
זה נורמלי לגמרי, ממתי אנשים שמחים כשאנשים אחרים מאוכזבים מהם או כועסים עליהם? יש כאלה שמסוגלים להסתיר את זה טיפה יותר. אבל כשזה בא מאנשים שאכפת לך מהם אין סיבה שתרגישי אחרת.
יכולה להזדהות, זו תחושה קשה ובאמת הרבה מרגישים אותה. מה שטריקי בה זה שהרבה פעמים אנשים יכולים להיות מאוכזבים מאיתנו כי הם ציפו למשהו אחר ממה שאנחנו בכלל התכוונו לתת או ממה שהם ידעו להגיד שהם מצפים לו או כי בכלל לא יכולנו לתת את מה שהם רצו ולא ידענו להגיד לא או שהם בכלל לא מאוכזבים ורק אנחנו פירשנו את זה ככה.
מהסיבות האלה לי עוזר בסיטואציות כאלה לנהל דיון פנימי- מה קרה שם? מה אני ציפיתי שיקרה? האם עמדתי בציפיה של עצמי? אם לא, מה מנע ממני לעמוד בה? מה לדעתי האדם המאוכזב כביכול ציפה שיקרה? האם באמת יכולתי לעמוד בציפיה הזו? האם שנינו ציפינו לאותו הדבר? מה בדיעבד, ובלי קשר לאדם הכביכול מאוכזב, אני באופן אישי חושבת שהיה הכי נכון שיקרה?
המטרה של הדיון הזה היא לנסות להפריד קצת בין הסיטואציה שקרתה בפועל לפרשנות שלנו אליה. בנוסף זה גם לתת לגיטימציה לעמדה שלך בתוך הסיטואציה ולא רק לתחושה הלא נעימה שמשהו חיצוני גרם לך להרגיש לגבי זה.
ועוד משהו- הרבה אנשים מצפים מאיתנו הרבה דברים והרבה פעמים מציבים רף יותר גבוה משאנחנו מסוגלים לעמוד בו. חשוב לזכור שרוב האנשים לא מכירים אותנו מספיק טוב בשביל לדעת בדיוק מה היכולות שלנו ומה עובר עלינו עכשיו ואיזה דברים אנחנו עושים בחיים ולמה אנחנו מסוגלים מתי ואיך ואפילו אנחנו עצמנו לפעמים לא בדיוק יודעים. שימי לב שהרבה פעמים אנשים יהיו מאוכזבים ממך כשאת עשית הכי טוב שאת יכולה וזה יהיה בלתי נמנע, זה בסדר, וחשוב להזכיר לעצמך שאת לא יכולה לרצות את כולם ושכנראה היה גם משהו טוב ואיזשהו צורך אחר שנענה בדרך שבה כן פעלת וגם הוא חשוב.
ובו זמנית- חשוב להזכיר לעצמנו מדי פעם נקודות בהן דווקא כן הצלחנו והיו גאים בנו כדי לשמור על איזון בתפיסה שלנו את עצמנו ולא לשקוע לתוך בור ללא תחתית של ההלקאה העצמית הזו.
מהסיבות האלה לי עוזר בסיטואציות כאלה לנהל דיון פנימי- מה קרה שם? מה אני ציפיתי שיקרה? האם עמדתי בציפיה של עצמי? אם לא, מה מנע ממני לעמוד בה? מה לדעתי האדם המאוכזב כביכול ציפה שיקרה? האם באמת יכולתי לעמוד בציפיה הזו? האם שנינו ציפינו לאותו הדבר? מה בדיעבד, ובלי קשר לאדם הכביכול מאוכזב, אני באופן אישי חושבת שהיה הכי נכון שיקרה?
המטרה של הדיון הזה היא לנסות להפריד קצת בין הסיטואציה שקרתה בפועל לפרשנות שלנו אליה. בנוסף זה גם לתת לגיטימציה לעמדה שלך בתוך הסיטואציה ולא רק לתחושה הלא נעימה שמשהו חיצוני גרם לך להרגיש לגבי זה.
ועוד משהו- הרבה אנשים מצפים מאיתנו הרבה דברים והרבה פעמים מציבים רף יותר גבוה משאנחנו מסוגלים לעמוד בו. חשוב לזכור שרוב האנשים לא מכירים אותנו מספיק טוב בשביל לדעת בדיוק מה היכולות שלנו ומה עובר עלינו עכשיו ואיזה דברים אנחנו עושים בחיים ולמה אנחנו מסוגלים מתי ואיך ואפילו אנחנו עצמנו לפעמים לא בדיוק יודעים. שימי לב שהרבה פעמים אנשים יהיו מאוכזבים ממך כשאת עשית הכי טוב שאת יכולה וזה יהיה בלתי נמנע, זה בסדר, וחשוב להזכיר לעצמך שאת לא יכולה לרצות את כולם ושכנראה היה גם משהו טוב ואיזשהו צורך אחר שנענה בדרך שבה כן פעלת וגם הוא חשוב.
ובו זמנית- חשוב להזכיר לעצמנו מדי פעם נקודות בהן דווקא כן הצלחנו והיו גאים בנו כדי לשמור על איזון בתפיסה שלנו את עצמנו ולא לשקוע לתוך בור ללא תחתית של ההלקאה העצמית הזו.
באותו הנושא: