אני מרגיש חסר-אונים, כבר כואב לי לחיות, אני קורס מרוב חששות לגבי העתיד שלי, אני מרגיש דפוק ואני צריך מקום לפרוק... עזרה?

אתה מוזמן לפרוק אצלי

אני דוגלת במשפט של "אל תדאג לגבי מה שיקרה מחר".
אני הייתי בתקופה של דיכאון ומחשבות אפילו קצת אובדניות עד שהחלטתי לשחרר מהכל.
הבנתי עד כמה אני חשובה למשפחה שלי ולמרות שרוב החברים שלי ניתקו קשר המשכתי הלאה.
התקופות האלו תמיד לא מרפות מאיתנו ויכול להיות שאתה לא רואה את זה עכשיו אבל יום אחד זה ישתפר.
תנסה בנתיים להתמקד בדברים שאתה אוהב ולהעז.
לא לתת לחששות להשתלט עלייך ולחיות את הרגע.

ולא אני לא כותבת מאנונימי כי אין לי מה להסתיר.

שואל השאלה:
הייתי שמח להסתכל על זה ככה, אני אדם מאוד רציונאלי. אבל החשש שלי אובייקטיבי לחלוטין, והפחד ממנו פשוט אוכל אותי מבפנים. לולא היה מדובר ברגש שקשור למקרה או אירוע מסוים הייתי מבליג, אבל כשהבעיה טמונה בך והיא ככל הנראה תשאר שם, אתה פשוט לא יודע מה לעשות עם עצמך.

תמיד יש מה לעשות עם זה.
אם יש לך אפשרות לשתף כאן מישהו הוא אדם קרוב במה שאת עובר.
אני הייתי ממש קרובה ללסיים את החיים שלי ובסוף התגייסתי וזרחה השמש.
הבנתי שאו שאני לוקחת את עצמי בידיים או שאני אגמור בתחתית.