קטע כתיבה שלי, אשמח אם תביעו דעתכם.

היא לוחשת
כי כבר מאס קולה
היא צוחקת
כתחליף לשתיקה
היא עונדת לצווארה רצועת מילים
ומהדקת כל מילה כסורגים
היא שכחה את התפילות
כי איש לא שמע אותן
היא דרכה על החרבות
כי איש לא רואה אותן
היא רקמה על כל הפצעים פרחים
וחיכתה שהבד ייקרע
היא שברה את השתיקה על ידי זיוף צרוד אחד ונאנחה
מי שהכיר אותה חשב שהיא סוערת
אך היא מעולם לא בכתה